מפעל עיבוד עורות טוביה גולדנברג – הרקע
"Tăbăcăria Tobie Goldenberg" (מפעל עיבוד עורות טוביה גולדנברג) פעל ברחוב ורזישורי (Str. Verzișori) מספר 16, בוקרשט ה', לפחות מ-1924.
טוביה גולדנברג גר בבולבר מרשש (Bul. Mărășești) מספר 110, בוקרשט – כלומר, לא גר בבניין המפעל עצמו. גולדנברג היה בעלים של מפעל תעשייתי ממשי: הצגת השכר מ-1932 מראה 7–15 עובדים בכל עת, עם שכר כולל של 20,000–80,000 לאי לחודש.
איזידור סנטר – עובד ותיק שהצטרף ב-1924, שנה ראשונה לפעילות המתועדת. תפקידו: "funcționar" (עובד מינהלה/מנהל). הוא מופיע עקבית כעובד מס' 1 או 2 ברשימת השכר, ותמיד בשכר הגבוה ביותר.
הרשימות מראות רצף של 12 שנה:
- דצמבר 1932: 7 עובדים, שכר כולל 18,010 לאי
- דצמבר 1933: 11 עובדים, שכר כולל 22,100 לאי
- דצמבר 1934: 16 עובדים, שכר כולל 20,820 לאי
- דצמבר 1935: 15 עובדים, שכר כולל 26,910 לאי
- דצמבר 1936: 15 עובדים, שכר כולל 33,500 לאי
- דצמבר 1937: 15 עובדים, שכר כולל 35,990 לאי
- דצמבר 1938: 14 עובדים, שכר כולל 39,245 לאי
- דצמבר 1939: 14 עובדים, שכר כולל 44,055 לאי
- דצמבר 1940: 14 עובדים, שכר כולל 56,680 לאי
- דצמבר 1941: 9 עובדים (תחת גולדנברג), שכר כולל 44,574 לאי
- פברואר 1942: 9 עובדים (מעבר), שכר כולל 37,504 לאי
- דצמבר 1942: 10 עובדים (תחת "ברנטול"), שכר כולל 81,252 לאי
- דצמבר 1943: 12 עובדים, שכר כולל 141,983 לאי
- יוני 1944: 12 עובדים, שכר כולל 149,003 לאי
מסמך "הרומניזציה" – העברה כפויה לידיים רומניות (פברואר 1942)
הדף החשוב ביותר בתיק הוא עמוד 8: מכתב רשמי על נייר הכותרת של:
> "רומניה – נשיאות מועצת השרים – סגן הסקרטאריאט הממלכתי לרומניזציה, קולוניזציה ומלאי – המחלקה לרומניזציה"
> מספר 025959, תאריך: 5 בפברואר 1942
הנמענים: פטרה יונסקו, פאוול יון, מ. דומיטרסקו, דראגומירה איווופול, לאונטינה פאלה – רח' ורזישורי 16, בוקרשט.
תוכן ההרשאה:
> *"לבקשתכם הרשומה במספר 82957/93480/1942, בהתאם לחוות הדעת של הוועדה הקבועה בצו-חוק 533 מ-4 במרץ 1941, סגן הסקרטאריאט הממלכתי מאשר לכם לרכוש את קרן המסחר של מפעל עיבוד העורות מבוקרשט רח' ורזישורי מס' 16, יחד עם כל המכונות והכלים, מאת האדון טוביה גולדנברג מבולבר מרשש מס' 110, בוקרשט, במחיר של 350,000 לאי."*
> *"הרשאה זו תקפה 10 ימים מתאריכה וחובה להציגה למרכז הלאומי לרומניזציה."*
המשמעות:
- חוק-צו 533 (מרץ 1941) היה הבסיס החוקי ל"רומניזציה" – העברת עסקים יהודיים לבעלים רומניים
- 5 רומנים רכשו את המפעל תמורת 350,000 לאי – מחיר שכמעט ודאי היה נמוך מהשווי האמיתי
- ההרשאה תקפה 10 ימים בלבד – לחץ ברור לסגור עסקה במהירות
- רשימות השכר מאשרות: מדצמבר 1942 שמה של החברה הוא כבר "Tăbăcăria Brânțul s.i.n.e."
מכתבו של סנטר איזידור: קריאה בין השורות
מי הוא סנטר איזידור?
- גיל: 51 (בתאריך המכתב, 1944) – יליד 1893
- מוצא: דורוהוי (Dorohoi) – עיר ביהודים ממולדובה
- כתובת בפנייה: בולבר מרשש (Bd. Mărășești) מס' 127 (כתובת אחת) ולאחר מכן בכרטיסי הביטוח רח' ורזישורי 16 ורח' המלולוי 18
- מצב משפחתי: נשוי, ילד אחד
- ותק: עובד מ-1924 – 20 שנה באותה פירמה
מה הוא מבקש?
סנטר מבקש הפחתת "מס פנקס הפטור מעבודה" (carnet de scutire de muncă). המס הוטל עליו ב-50,000 לאי, הועלה ל-550,000 לאי, ולאחרונה הוכפל ל-750,000 לאי לשנה (בחישוב שני סמסטרים). לשם השוואה: שכרו השנתי ב-1944 הוא כ-120,000–180,000 לאי – כלומר המס עלה על שכרו השנתי!
הטענות:
1. "אני שכיר בלבד, לא בעלים"
2. "אין לי כל נכס – ביתי נלקח ממני (פונה ועכשיו גר בשכירות עם חתני)"
3. "הפירמה נותנת לי מקדמה בגלל מצבי הקשה – אי אפשר לשלם סכום כזה גם לאחר שנה"
4. "עובד מינהלה (funcționar) שמוסווה בין עובדי הפירמה" – כלומר הגנה על שמו בין עובדים לא-יהודים
מסמכי הביטוח: סנטר צירף ארבעה "כרטיסי ביטוח לאומי" (carnete de asigurare) כהוכחה לוותק עבודתו מ-1924:
- 1934–1937 (מס' 650831), הופק 24 אפריל 1934
- 1936–1939 (מס' 2541678), הופק 20 מאי 1937
- 1939–1942 (מס' 2189802), הופק 6 מאי 1939
- 1942–1945 (מס' 1667213b), הופק 8 אוגוסט 1942
רשימת כל העובדים – אינדקס שמות 1932–1944
מרשימות השכר ניתן לחלץ רשימה שלמה של עובדי המפעל לאורך השנים:
עובדי מינהלה:
- איזידור סנטר (Isidor Senater) – funcționar, 1924–1944
- יוסיף שדלינסקי (Iosif Schedlinsky / Josef Schedlinsky) – contabil (רואה חשבון)
אומנים ומאסטרים:
- יוסיף ג'ורג'סקו (Iosif Georgescu) – meșter (אומן ראשי)
- ג'ורג'ה הודודוי (Gheorghe Hododoy) – lucrător (עובד)
- ויקטור קיטסו (Victor Chitesu) – lucrător
- רוסה דראגנה (Russe Dragnea) – lucrător
- טנאסה קונדיגלו (Tănase Condiglu) – muncitor (פועל)
- טרואקה מרין (Troacă Marin) – muncitor
- איוניטה נאגואה (Ionița Neagoe) – muncitor
- ג'ורג'ה ולצ'אנו (Gheorghe Vâlceanu) – muncitor
- ג'ורג'ה יון (Gheorghe Ion) – lucrător
- מיקלוש אלכסנדרו (Miklos Alexandru) – lucrător
- אומברטו גאליני (Umberto Galini) – lucrător
- פטריקה ג'טו (Petrică Ghetu) – muncitor
- מטו צ'וצ'אה (Matu Ciocea) – muncitor
- אפטימיה יון (Eftimie Ion) – muncitor
- ואסילה פאלה (Vasile Pală) – procurist (מיופה כוח)
- יון רומן (Ion Roman) – lucrător
- ג'ורג'ה יון (Gheorghe Ion) – lucrător
- אינטה צ'ואלה (Sandu Ciolea) – muncitor
- בורקאן פטרה (Borcan Petre) – muncitor
- בדה דומיטריו (Badea Dumitriu) – muncitor
- קודן יליה (Codân Ilie) – muncitor
- איון ניאגואה (Ion Neagoe) – muncitor
בעלים לאחר הרומניזציה (לא עובדים, רק בעלים):
- פטרה יונסקו, פאוול יון, מ. דומיטרסקו, דראגומירה איווופול, לאונטינה פאלה
גורל טוביה גולדנברג
מה ידוע על גולדנברג מהתיק:
- גר בבולבר מרשש 110, בוקרשט – שכונה בורגנית מכובדת
- מפעלו נרכש בפברואר 1942 תמורת 350,000 לאי – מחיר מוכתב על ידי המדינה
- בתיק אין כל אזכור של מה קרה לו אחרי המכירה
הקשר ההיסטורי:
יהודים שנאלצו למכור עסקים ב"רומניזציה" קיבלו את כספי המכירה – אך בתקופת המלחמה המטבע היה מאבד ערך בקצב מהיר, והסכום שניתן להם לא אפשר תחליף כלכלי. רבים הגיעו לכדי עוני מוחלט.
על שמו: "Tobie Goldenberg" / "Tobi Goldenberg" – שם יהודי-אשכנזי טיפוסי. "טוביה" הוא שם עברי נפוץ בקהילות מולדובה ורומניה. משפחת גולדנברג הייתה נפוצה מאוד ברומניה.
"פנקס פטור מעבודה" (Carnet de Scutire de Muncă) – מה זה?
"Carnet de scutire de muncă" (פנקס פטור מעבודה) היה מסמך חובה שכל יהודי בגיל עבודה ברומניה נדרש להחזיק בתקופת אנטונסקו.
הרקע: יהודים ברומניה חויבו בגיוס לעבודת כפייה (muncă obligatorie). "פנקס הפטור" הוציא אותם מהחובה הפיזית – אך תמורת תשלום מס גדול מאוד.
אצל סנטר:
- המס ההתחלתי: 50,000 לאי
- העלייה הראשונה: 550,000 לאי
- גובה מאוחר יותר: 750,000 לאי לשנה (375,000 לכל סמסטר)
- שכרו השנתי ב-1944: כ-120,000–180,000 לאי
כלומר: סנטר חויב לשלם מס של פי 4–6 משכרו השנתי כדי להימנע מגיוס לעבודת כפייה. זהו מנגנון מדכא: האדם הבחר בין עוני גמור (תשלום המס) לבין עבודת כפייה פיזית.
בקשתו: הפחתת המס ל-200,000 לאי – עדיין יותר ממשכורת שנתית ממוצעת, אך "רק" פי 1–1.5 משכרו האישי. הוא מבקש לפרוע בשתי תשלומים.
💡 תיק 93 הוא מסמך חיים שלם: 12 שנות שכר, ביטוח לאומי, מכירה כפויה ומכתב ייאוש. מהרשימות צומחות פנים: אדם שעבד 20 שנה באותה פירמה, ראה אותה עוברת מבעלות יהודית לרומנית, ב-1944 – כבר בן 51 ובלי בית – נלחם על הפחתת מס שגבוה משכרו השנתי. זהו המחיר האנושי של "הרומניזציה" – לא רק בעלים שאיבדו עסקים, אלא עובדים שנשארו, ונאלצו לשלם פעמיים.