אוסף של עשרה מסמכים רשמיים מתיק ה-PCIRO (ולאחר מכן IRO – International Refugee Organization) של מויזה אואיזי, ניצול שואה יהודי מיאשי שברומניה. המסמכים מתעדים את מסלול חייו הטרגי מ-1938 ועד 1948: עבודת כפייה ברומניה, שחרור לאחר שביתת הנשק, בריחה בלתי-חוקית דרך הונגריה ואוסטריה, ומעבר דרך מחנות עקורים (DP camps) באוסטריה ובאיטליה – עד לבקשתו לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לאחיו. === פרטי הנישוא המרכזיים === שם המשפחה: OISIE (אואיזי / אואישיה) שם פרטי: Moise (מויזה / מוישה) תאריך לידה: 20.8.1920 מקום לידה: Jassy (יאשי), רומניה דת: יהודי אזרחות: רומנית מקצוע: פועל (Worker) השכלה: שנתיים בית ספר יסודי, יאשי שפות: יידיש (שוטף), רומנית (שוטף), גרמנית (מעט) אב: Srul (שרול / ישראל) OISIE אם: Fani (פאני) OSIE geb. FESET (לבית פסט) רעייה: Sose (סוזי / סוסי) OISIE geb. HERSKOVICI (הרסקוביץ') תאריך לידה: 25.9.1903 (בחלק מהמסמכים 25.3.1907) מקוד לידה: Botoșani (בוטושאן), רומניה === ציר הזמן המלא (1938–1948) === ינואר 1938 – אוקטובר 1941: עובד כפועל ביאשי, רומניה. אוקטובר 1941 – מאי 1944: גויס לעבודת כפייה על ידי הרומנים והגרמנים. הוצב ביחידת "Monosteesi" (פלוגת טבחים ואופים) ביאשי. במאי 1944 נשלח ל-Predial (פרדיאל) לעבודות כפייה בסלילת רחובות. מסומן בטופס כ-"Forced Lab." (עבודת כפייה) ו-"Deported" (מגורש). אוגוסט 1944: שוחרר מעבודת הכפייה בעקבות שביתת הנשק (המהפך ב-23 באוגוסט 1944 שהוציא את רומניה מהברית עם גרמניה הנאצית). חזר ליאשי ועבד כפועל במקומות שונים. יולי 1947: עזב את רומניה באופן בלתי-חוקי. עבר דרך הונגריה לאוסטריה – וינה, שם שהה כחודש. לאחר מכן הגיע למחנה העקורים ב-Saalfelden (זאלפלדן), אוסטריה. מאי 1948: חצה את הגבול האיטלקי באופן בלתי-חוקי ליד San Valentino (סן ולנטינו). הגיע ל-Merano (מראנו), Udine (אודינה) ולבסוף ל-Jesi (ג'זי), שם שוכן במחנה העקורים IRO DP Camp No. 10c. 2.6.1948: הועבר מ-Chiari (קיארי) ל-Jesi – רשום בכרטיסי הבקרה. 15.8.1948: מסומן כ-AWOL (Absent Without Official Leave – נעדר ללא רשות). תאריך זה מופיע גם בראש טופס הבקשה הראשי. === הסיבה לעזיבת רומניה === בסעיף 20 של טופס הבקשה (Reason for leaving country) נכתב במקור: "ALL HIS RELATIVES DIED DURING THE WAR BECAUSE OF THE PERSECUTIONS OF THE GERMANS. HIS HOUSE WAS BROKEN & HE WISHED TO JOIN HIS BROTHER IN PALESTINE." (כל קרוביו נספו במהלך המלחמה בגלל רדיפות הגרמנים. ביתו נהרס, והוא ביקש להצטרף לאחיו בארץ ישראל.) בשאלון הנפרד (Questionnaire, Jesi, 9/8/48) נכתב בכתב ידו של החוקר: "In Jan 1938 subject worked at Jasi, Roumania – till Oct 1941 when was obliged to the forced labour by Rumanians & Germans by 'Monosteesi' (cook & baker attachment) at Jasi till May 1944 was sent by Rumanians to Predial to the work on streets. But in August 1944 was released because of the armistice and he returned to Jassy where he remained till employed as a worker in different places till July 1947 when he left Rumania, went illegally to Hungary & Austria, Wien, where he stayed one month, then he entered from the DP camp at Saalfelden where he went away & in May 1948 crossed illegally the Italian border near San Valentino, came to Merano, Udine & Jesi." === הבקשה וההחלטה הבירוקרטית === מטרת הבקשה (סעיף 22): יישוב מחדש (Resettlement) – כן, ל-PALESTINE (ארץ ישראל). טיפול ותחזוקה (Care & Maintenance) – כן. הגנה משפטית – כן. החזרה (Repatriation) – לא. ואולם, למרות סיפורו המחריד, החליטה מערכת ה-PCIRO/IRO לדחות את בקשתו. בסעיף 24 (Remarks) הוטבעה חותמת: "INELIGIBLE" (לא זכאי). מתחתיה נכתב בכתב יד: "Not a genuine refugee" (אינו פליט אמיתי). בעמוד הסיווג הנפרד, כתב קצין הפיקוח (Supervising Officer) בהערותיו: "Wants to emigrate for purely economical reasons, and not a genuine refugee" (מעוניין להגר מסיבות כלכליות גרידא, ואינו פליט אמיתי) המלצה: INELIGIBLE. החלטת המטה (Headquarters Action): חותמת "INELIGIBLE" בדיו סגול. החתימה "Disapproved" (לא מאושר) מופיעה בסעיף 27–28, עם חתימת הקצין Fedulon / Sedwuk / Szebak. מקרה זה מעלה שאלות קשות: גבר שכל משפחתו הושמדה בשואה, שעבר שנות עבודת כפייה, שברח באופן בלתי-חוקי דרך שלוש מדינות – סווג על ידי הבירוקרטיה כמי שמבקש להגר "מסיבות כלכליות" ולא כפליט אמיתי. זהו תיעוד כואב לאופן שבו מערכות בירוקרטיות בינלאומיות, למרות היותן מיועדות לסייע לניצולים, לעיתים הכשילו אותם. === פרטים נוספים מהמסמכים === כרטיס רישום פנימי (slip) מסכם את מצבו: "Victim of persecution with compelling need family reasons – Eligible for resettlement, CC and L.P." (קורבן רדיפות עם צורך משפחתי דחוף – זכאי ליישוב מחדש). חתום: Arangihuy. כרטיסי הבקרה (Control Cards) מתעדים את השמות בכתיב אלטרנטיבי: OISCHIJE / MOISCHE / SOSI – עם סימון "JEW/RM" (יהודי/רומני) ורישום העברות בין מחנות. טופס ITS (International Tracing Service) מסכם את התא המשפחתי: מויזה וסוזי אואיזי, וכן הוריו שרול ופאני אואיזי (לבית פסט), שתאריכי לידתם ומקומם אינם ידועים – ככל הנראה נספו בשואה. === משמעות לחקר שורשים === מסמכים אלה הם מקור ראשוני בעל ערך רב לחוקרי גנאלוגיה של משפחות יהודיות מרומניה. הם מתעדים לא רק שמות ותאריכים, אלא גם את המסלול המלא של ניצול משואה דרך מערכת העקורים הבינלאומית. משפחות שמחפשות קרובים שנעלמו לאחר המלחמה עשויות למצוא בארכיוני ITS/PCIRO (המצויים כיום ב-Bad Arolsen, גרמניה, וזמינים חלקית באופן מקוון) מסמכים דומים החושפים את גורל יקיריהן. שמות לאינדקס: מויזה אואיזי (Moise Oisie) · סוזי אואיזי-הרסקוביץ (Sose Oisie geb. Herskovici) · שרול אואיזי (Srul Oisie) · פאני אואיזי-פסט (Fani Oisie geb. Feset) · יאשי · בוטושאן · פרדיאל · Saalfelden · Jesi · Chiari · Merano · Udine · San Valentino · מחנה DP No. 10c · PCIRO · IRO · ITS · עבודת כפייה · עקורים · ארץ ישראל. מקור: ארכיון שירות האיתור הבינלאומי (International Tracing Service, ITS), כיום ארכיון Arolsen – מסמכי PCIRO/IRO, איטליה, 1948.

מכתב מקורי בכתב יד על נייר פשוט ובלוי, עדות אישית ומזעזעת של הישרדות בתנאי גיהנום תחת הכיבוש הרומני בטרנסניסטריה. המכתב כתוב בגרמנית (בכתב קורסיב גותי), המאפיין את יהודי בוקובינה וצ'רנוביץ באותה עת. הנייר נושא סימני קיפול, מה שמעיד על כך שנשלח במעטפה ושרד בתנאים פיזיים קשים. ## פרטי השולח והנמען - **שולחת:** ברטה רינגולד (Berta Ringold) - **נמען:** "קארל היקר" (Lieber Karl) - **שפה:** גרמנית - **תאריך:** לא מצוין תאריך מדויק על המכתב, אך לפי ההקשר ההיסטורי והאזכור של 5,000 ליי (מטבע רומני), מדובר בתקופת המלחמה בטרנסניסטריה ## תעתיק הטקסט (בגרמנית) "Lieber Karl, Du kannst es Dir nicht vorstellen wie angenehm überrascht ich war, als ich Deine paar Zeilen u. die 5000 Lei erhalten habe. Ich wollte Dir schon oft schreiben, habe mich aber nicht getraut... Dein Geld war das erste, das wir seitdem wir hier sind bekommen haben. Wir haben alles im Kamp. gelassen u. überhaupt keine Verbindung... Meine Mama hat eine Cousine in B. Ing. David Dronnenfeld... ihre Cousine hier Anna Ringold geb. Donnenfeld in Not ist u. Ihn um Geldhilfe bittet. Dann bitte ich Dich, dass Du Dich um folgende Adr. interessieren sollst u. einschicken: Dr. adv. Wolfgang Forzaner, Str. Regale Nr. 5; P. Jomlovich, comere de voy. Str. Arcului Nr. 4; Max u. Dionize Anhanuch; Dr. adv. Erich u. Johan Lupul; Dir. Edmond Lutinger, gew. Dir. der Marmoroz-Banc in Czernowitz; Herrn Simche u. Samuel Wasser... er selbst ist krank u. kann nicht schreiben. Er bittet, dass Du in seinem Namen Abraham Ringold zu allen gehen sollst u. für ihn um Geldhilfe bitten... Ich habe bose, dass ich Dich mit soviel belaste, ich habe aber keinen Ausweg..." ## תרגום לעברית "קארל היקר, אינך יכול לתאר לעצמך כמה הופתעתי לטובה כשקיבלתי את השורות הבודדות ממך ואת 5,000 הליי. רציתי לכתוב לך לעיתים קרובות, אך לא העזתי... הכסף שלך היה הדבר הראשון שקיבלנו מאז שהגענו לכאן. השארנו הכל במחנה, ואין לנו שום קשר... לאמא שלי יש בת דודה בבוקרשט... אנה רינגולד (לבית דוננפלד) כאן נמצאת במצוקה ומבקשת עזרה כספית. אני מבקשת ממך ליצור קשר עם הכתובות הבאות ולשלוח להם: [רשימת שמות]. אברהם רינגולד עצמו חולה ולא יכול לכתוב. הוא מבקש שתלך בשמו לכולם ותבקש עזרה כספית... אני כועסת על עצמי שאני מטריחה אותך בכל כך הרבה, אך אין לי מוצא אחר. אינך יכול לתאר לעצמך את המצב שבו אנו נמצאים כאן. אולי נהיה שוב אנשים ביום מן הימים, ואז אכתוב לך ואודה לך על מעשיך הטובים." ## בולים וחותמות במסמך זה אין בולים או חותמות דואר גלויים, שכן מדובר ככל הנראה במכתב שהועבר בדרכים לא רשמיות או שהמעטפה המקורית שעליה הופיעו החותמות אבדה. עם זאת, התוכן מעיד על צורך נואש בהעברת כספים בדרכים מחתרתיות או מסוכנות, בתוך מערכת שבה הצנזורה על דברי דואר הייתה מחמירה מאוד בטרנסניסטריה. ## שמות האנשים המוזכרים במכתב המכתב מפרט רשימת שמות וכתובות של אנשי מקצוע יהודים בצ'רנוביץ ובבוקרשט - עורכי דין, מנהלי בנקים ואנשי עסקים - שהיוו חלק מרשת תמיכה כלכלית נואשת: - **ד"ר עו"ד וולפגנג פורצאנר** (Dr. adv. Wolfgang Forzaner) - רחוב רגאלה מס' 5 - **פ. יומלוביץ'** (P. Jomlovich) - סוחר, רחוב ארקולוי מס' 4 - **מקס ודיוניזה אנהאנוך** (Max u. Dionize Anhanuch) - **ד"ר עו"ד אריך ויוהאן לופול** (Dr. adv. Erich u. Johan Lupul) - **דירקטור אדמונד לוטינגר** (Dir. Edmond Lutinger) - לשעבר מנהל בנק מרמורוש בצ'רנוביץ - **שמעה ושמואל ואסר** (Simche u. Samuel Wasser) - **אברהם רינגולד** (Abraham Ringold) - חולה, מבקש שילכו בשמו - **אנה רינגולד (לבית דוננפלד)** (Anna Ringold geb. Donnenfeld) - בת דודה, נמצאת במצוקה ## הקשר היסטורי ### טרנסניסטריה - אזור הגירוש וההשמדה טרנסניסטריה הוא אזור בין נהרות הדנייסטר והבוג בדרום-מערב אוקראינה, שאליו גורשו מאות אלפי יהודים מבוקובינה ומבסרביה על ידי המשטר הפשיסטי של יון אנטונסקו. זה היה אזור של רעב, קור, מגפות ורצח שיטתי. בין השנים 1941-1944 גורשו לטרנסניסטריה כ-150,000 עד 200,000 יהודים מרומניה, מתוכם נספו כ-100,000 מרעב, מחלות, קור והוצאות להורג. ### צ'רנוביץ/צ'רנובץ (Cernăuți/Czernowitz) - מרכז יהודי חשוב צ'רנוביץ הייתה בירת בוקובינה, עיר שהיוותה מרכז תרבות יהודי-גרמני משגשג. לפני המלחמה חיו בה כ-50,000 יהודים (כ-30% מהאוכלוסייה). באוקטובר 1941 החלו הגירושים ההמוניים מצ'רנוביץ לטרנסניסטריה בפקודת המושל הצבאי קורנל קליאוס. ראש העיר טראיאן פופוביץ' הצליח להשיג דחייה ולהציל כ-20,000 יהודים מגירוש, אך רוב יהודי העיר גורשו לטרנסניסטריה. ### גירוש יהודי בוקובינה ובסרביה (אוקטובר 1941) באוקטובר 1941 החל מבצע הגירוש ההמוני של יהודי בוקובינה ובסרביה לטרנסניסטריה. הגירוש בוצע ברכבות משא, בתנאים לא-אנושיים. המגורשים נשלחו לגטאות ומחנות בטרנסניסטריה, שם סבלו מרעב, מגפות (טיפוס, דיזנטריה) ומעבודת כפייה. משפחות שלמות הופרדו ואיבדו קשר זו עם זו. ### משטר אנטונסקו והממשל הצבאי הגנרל יון אנטונסקו שלט ברומניה כ"קונדוקטור" (מנהיג) מספטמבר 1940 עד אוגוסט 1944. משטרו הצבאי הפשיסטי שיתף פעולה עם גרמניה הנאצית והוביל את רדיפת והשמדת יהודי רומניה. גירוש יהודי בוקובינה ובסרביה לטרנסניסטריה היה אחד מפשעי המלחמה החמורים ביותר שבוצעו על ידי רומניה במלחמת העולם השנייה. ### צנזורה על דברי דואר בתקופת השואה דברי הדואר בטרנסניסטריה עברו לעיתים קרובות סינון קפדני על ידי השלטונות הרומניים והגרמניים. העובדה שברטה כותבת על "חוסר קשר" ו"לא העזתי לכתוב" מדגישה את הבידוד המוחלט של המגורשים. דברי דואר שכן הגיעו ליעדם עברו צנזורה צבאית ונוטרו על ידי שירותי הביון. העברת כספים למגורשים הייתה אף היא קשה ביותר, ולעיתים התבצעה בדרכים עקלקלות דרך מתווכים בבוקרשט או בערים אחרות שמחוץ לאזור הגירוש. ## משמעות המסמך מסמך זה הוא עדות ראשונית נדירה (Primary Source) - אינו רק פיסת נייר, אלא "קריאת הצלה" מתוך חומר הנפץ של השואה. חשיבותו בכך שהוא מפרט שמות של אנשים ואנשי מקצוע יהודים (עורכי דין, מנהלי בנקים, סוחרים) שהיוו חלק מרשת תמיכה כלכלית נואשת בתוך עולם שחרב. עבור חוקרי גנאלוגיה, מדובר באוצר מידע על משפחות רינגולד (Ringold) ודוננפלד (Donnenfeld), המאפשר להתחקות אחר מסלול הסבל וההישרדות של יהודי בוקובינה. השמות והכתובות במכתב - רחובות בצ'רנוביץ, שמות של אנשי מקצוע - עשויים לסייע באיתור קרובים שניצלו או להבין את רשתות הסיוע המחתרתיות שפעלו בתקופת השואה. המכתב משקף את הבידוד, הרעב והייאוש של המגורשים, ובו בזמן את התקווה - "אולי נהיה שוב אנשים ביום מן הימים" - שלא כבתה גם בתוך האימה.

גלויה מקורית של הדואר הרומני (Carte Postală), נשלחה מפלוישט (Ploiești), רומניה, לגנט (Gand/Ghent), בלגיה, בדצמבר 1940. הגלויה נושאת חותמת צנזורה נאצית של הוורמאכט ונותבה דרך גרמניה ("Via Allemagne"). פרטי השולח והנמען: - תאריך כתיבה: 17 בדצמבר 1940 (Ploiești, le 17 décembre 1940) - מוען: גב' ד. פדיאנו (D. Paedeanu), שדרות יאנקו דה הונדוארה 29 (Aleea Iancu de Hunedoara 29), פלוישט (Ploiești), רומניה - נמען: מר א. קסטיו (Monsieur E. Questiaux) - הדוד של השולחת, רחוב דו פטינטי 2 (Rue du Patijntje 2), גנט (Gand), בלגיה - ניתוב: "Via Allemagne" - דרך גרמניה (שכן בלגיה הייתה תחת כיבוש גרמני) - שפה: צרפתית תעתיק ההודעה המלא (בצרפתית): "Ploiești, le 17 décembre 1940. Cher Oncle. Mon mari se joint à moi pour te présenter nos souhaits de bonne fête que nous désirons de tout cœur répéter beaucoup de fois encor. Nous te souhaitons une excellente santé et la réalisation de tes plus chers désirs. Je te remercie beaucoup pour la gentille carte qui m'apporte un peu de parfum du pays. J'ai reçu également des nouvelles de mes parents et je suis bien heureuse que vous êtes tous en bonne santé. Espérons que la paix interviendra bientôt car j'ai grande envie de vous revoir tous, le temps passe trop vite, huit années sont passées depuis mon départ et bien souvent Monsieur le cafard à l'honneur de me rendre visite!... Jeannot et Raymond sont ils toujours au Congo? Comment vont tante Louise et Julite? Maman est elle toujours à Lille? Et Gustave avec sa famille?.... Dites leur que tous je les embrasse, et pour toi 'Bonne Fête et Bons Baisers'." תרגום לעברית: "פלוישט, 17 בדצמבר 1940. דוד יקר. בעלי מצטרף אליי כדי להגיש לך את איחולינו לחג, שאנו מייחלים מכל הלב שיישנו פעמים רבות עוד. אנו מאחלים לך בריאות מצוינת ואת הגשמת משאלותיך היקרות ביותר. אני מודה לך מאוד על הגלויה החביבה שמביאה לי מעט מריח המולדת. קיבלתי גם חדשות מהוריי ואני שמחה מאוד שכולכם בריאים. נקווה שהשלום יבוא בקרוב, כי יש לי חשק גדול לראות אתכם שוב, הזמן עובר מהר מדי, שמונה שנים חלפו מאז עזיבתי ולעיתים קרובות מר געגועים מכבד אותי בביקור!... האם ז'אנו וריימונד עדיין בקונגו? מה שלום דודה לואיז וז'וליט? האם אמא עדיין בליל? וגוסטב עם משפחתו?.... תגיד להם שאני מחבקת את כולם, ולך - 'חג שמח ונשיקות טובות'." בולים וחותמות: - שלושה בולים רומניים עם דיוקן המלך מיכאי הראשון (Mihai I): - שני בולים אדומים של 2 ליי - בול אחד כחול של 4 ליי - חותמת צנזורה גרמנית אדומה: "Geprüft / Oberkommando der Wehrmacht" (נבדק / הפיקוד העליון של הוורמאכט) עם עיט נאצי וצלב קרס - חותמת הצנזורה הצבאית הגרמנית על דברי דואר שעברו דרך שטחי הכיבוש הגרמניים - חותמת דואר עגולה שחורה: "ROMANIA" - סימונים ידניים: 22 Nov, 788, 1071, 2592/K, 6162 (מספרי צנזורה וניתוב) הקשר היסטורי: דצמבר 1940 - רומניה מצטרפת למדינות הציר: הגלויה נכתבה ב-17 בדצמבר 1940, פחות מחודש לאחר שרומניה חתמה על ההסכם המשולש (Tripartite Pact) ב-23 בנובמבר 1940, ובכך הצטרפה רשמית למדינות הציר (גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית ויפן הקיסרית). באותה תקופה שלט ברומניה הגנרל יון אנטונסקו, שהפך ל"קונדוקטור" (מנהיג) רומניה לאחר שהמלך קרול השני ויתר על הכס בספטמבר 1940. המלך מיכאי הראשון, שעלה לכס בגיל 19, היה שליט סמלי בלבד. בלגיה תחת כיבוש גרמני: הנמען, הדוד א. קסטיו, התגורר בגנט (Ghent), בלגיה. בלגיה נכבשה על ידי גרמניה הנאצית במאי 1940 (הפלישה החלה ב-10 במאי ובלגיה נכנעה ב-28 במאי). בדצמבר 1940 הייתה בלגיה תחת ממשל צבאי גרמני, וכל התקשורת הדוארית אליה וממנה עברה ביקורת צנזורה גרמנית. הגלויה נותבה "Via Allemagne" (דרך גרמניה) משום שכל דברי הדואר בין רומניה לבלגיה הכבושה עברו דרך שטח גרמניה. פלוישט - עיר הנפט: השולחת כתבה מפלוישט (Ploiești), עיר בדרום רומניה, כ-60 ק"מ צפונית לבוקרשט. פלוישט הייתה מרכז תעשיית הנפט החשוב ביותר באירופה מחוץ לברית המועצות. שדות הנפט ובתי הזיקוק של פלוישט סיפקו חלק ניכר מהדלק למכונת המלחמה הגרמנית. בשל חשיבותה האסטרטגית, הופצצה פלוישט קשות על ידי בעלות הברית בהמשך המלחמה (במיוחד ב"מבצע גל ים" ב-1 באוגוסט 1943). השולחת - גב' ד. פדיאנו: השולחת היא אישה דוברת צרפתית המתגוררת בפלוישט. מתוך המכתב עולה כי היא ממוצא בלגי/צרפתי שעבר לרומניה לפני כ-8 שנים (מאז ~1932), ככל הנראה בעקבות נישואים לרומני (שם המשפחה "פדיאנו"/"Pădeanu" הוא רומני). היא כותבת לדודה בבלגיה ומזכירה את משפחתה המפוזרת ברחבי אירופה ואפריקה: - אמא בליל (Lille), צרפת - עיר שהייתה תחת כיבוש גרמני מאז יוני 1940 - דודה לואיז וז'וליט - ככל הנראה בבלגיה או צרפת - ז'אנו (Jeannot) וריימונד (Raymond) - בקונגו הבלגית (Belgian Congo) - גוסטב עם משפחתו - הדוד א. קסטיו בגנט, בלגיה הקונגו הבלגית: השולחת שואלת על "ז'אנו וריימונד" שנמצאים "au Congo" - בקונגו הבלגית (כיום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו). בלגים רבים עבדו במנהל הקולוניאלי או בעסקים בקונגו. במהלך מלחמת העולם השנייה נותרה הקונגו הבלגית נאמנה לממשלה הבלגית הגולה בלונדון ותרמה משאבים (בעיקר אורניום) למאמץ המלחמתי של בעלות הברית. געגועים ותקווה לשלום: "ובלעדים מר געגועים מכבד אותי בביקור" - השולחת מתארת את געגועיה למשפחתה ולמולדת. היא כותבת: "נקווה שהשלום יבוא בקרוב, כי יש לי חשק גדול לראות אתכם שוב" - ביטוי אנושי ונוגע ללב לתקווה של אישה רגילה לסיום המלחמה ולאיחוד מחדש עם משפחתה המפוזרת. שמונה שנים חלפו מאז עזבה את ביתה, והמלחמה הפכה את המרחק לבלתי עביר. הצנזורה הנאצית: חותמת "Geprüft / Oberkommando der Wehrmacht" (נבדק / הפיקוד העליון של הוורמאכט) עם העיט הנאצי וצלב הקרס היא חותמת הצנזורה הצבאית הגרמנית. הצנזורה הגרמנית בדקה את כל דברי הדואר שעברו דרך שטחי הכיבוש הגרמניים, כולל דואר בינלאומי בין מדינות הציר למדינות הכבושות. המספרים הידניים על הגלויה (788, 1071, 2592/K, 6162) הם מספרי צנזורה וניתוב של מערכת הדואר הגרמנית. משמעות המסמך: גלויה זו היא עדות אנושית מרגשת לגעגועים ולתקווה בראשית מלחמת העולם השנייה. אישה בלגית/צרפתייה החיה ברומניה כותבת לדודה בבלגיה הכבושה, ומביעה את געגועיה למשפחה המפוזרת ברחבי אירופה ואפריקה. הגלויה ממחישה את הפיצול של משפחות אירופיות בעקבות המלחמה - הורים בצרפת הכבושה, קרובים בבלגיה הכבושה, אחים בקונגו הקולוניאלית - ואת הצנזורה הנאצית ששלטה בכל ערוצי התקשורת. חותמת הצנזורה עם העיט וצלב הקרס, לצד המילים החמות "חג שמח ונשיקות טובות", יוצרות ניגוד חריף בין האנושיות והאימה, בין הגעגוע הפרטי והמכונה הצבאית ששלטה באירופה.

גלויה מקורית של הדואר הרומני (Carte Postală), נשלחה מבוקרשט למשמר הגבול בקומונה צ'וקיוטה (Ciochiuta), מחוז מחינצי (Mehedinți), ב-21 ביוני 1944. הגלויה נושאת חותמת צנזורה רומנית ("CENZURAT") וסומנה כבלתי-משולמת (Postage Due). פרטי השולח והנמען: - תאריך דואר: 21 ביוני 1944 (21 IUN 1944) - מוען: גב' ג'. סוצ'ו (D-ne Gh. Suciu), רח' טראיאן 95-97B (Strada Traian 95-97B), בוקרשט (București), רומניה - נמען: חייל משמר הגבול (frontierist) - מחלקת משמר הגבול בפיקוד או. קונסטנטינסקו (Postul U. Constantinesca), עבור דאריוס (Pentru Darius), קומונה צ'וקיוטה (Com. Ciochiuta), דרך סטרחאיה (Prin of. Strehaia), מחוז מחינצי (Jud. Mehedinți), רומניה - סוג התכתובת: מכתב אישי אל חייל המשרת במשמר הגבול - ככל הנראה אם כותבת לבנה או אישה לבעלה בולים וחותמות: - בול אחד של 10 ליי רומני, עם דיוקן המלך מיכאי הראשון (Mihai I) של רומניה - חותמת דואר עגולה: STREHAIA - 21 IUN 1944 (סטרחאיה, 21 ביוני 1944) - חותמת מעבר (TRANZIT) מסברין (Severin) - חותמת צנזורה מלבנית: "CENZURAT 184" - חותמת הצנזורה הרומנית על דברי דואר בזמן מלחמה - סימון "Postage Due" - הגלויה נשלחה בחוסר תשלום והנמען נדרש להשלים את התשלום הקשר היסטורי: יוני 1944 - החודשים האחרונים של בעלות הברית של רומניה עם גרמניה הנאצית: הגלויה נשלחה ב-21 ביוני 1944, חודשיים בלבד לפני ההפיכה ההיסטורית של 23 באוגוסט 1944, שבה הדיח המלך מיכאי הראשון את הדיקטטור יון אנטונסקו והעביר את רומניה לצד בעלות הברית. ביוני 1944 עמדה רומניה בפני תבוסה צבאית בחזית המזרחית - הצבא האדום התקדם לעבר הגבולות הרומניים, וההפצצות האוויריות של בעלות הברית על בוקרשט וערים אחרות החריפו. ההפצצות על בוקרשט: השולחת כתבה מרחוב טראיאן 95-97B במרכז בוקרשט - אזור שספג הפצצות כבדות של חיל האוויר האמריקני (USAAF) באפריל-יוני 1944. ההפצצה הקשה ביותר הייתה ב-4 באפריל 1944, שבה נהרגו אלפי אזרחים ונהרסו שכונות שלמות. הגלויה נשלחה חודשיים לאחר מכן, בתקופה שבה תושבי בוקרשט חיו תחת אימת ההפצצות המתמשכות והקרבה של החזית. משמר הגבול הרומני (Frontieriști): הנמען הוא "frontierist" - חייל משמר הגבול הרומני. משמר הגבול הרומני (Trupele de Grăniceri) היה יחידה צבאית שהייתה אחראית על שמירת הגבולות. החייל "דאריוס" שירת בקומונה צ'וקיוטה - יישוב הררי מבודד במחוז מחינצי שבדרום-מערב רומניה, סמוך לגבול עם סרביה (אז חלק מיוגוסלביה). אזור זה היה בעל חשיבות אסטרטגית בשל הקרבה לגבול ולנהר הדנובה. צ'וקיוטה (Ciochiuta): קומונה צ'וקיוטה היא יישוב קטן באזור ההררי של מחוז מחינצי, באזור אולטניה שבדרום-מערב רומניה. הדואר הגיע לשם דרך משרד הדואר בסטרחאיה (Strehaia) - עיירה שהייתה מרכז אדמיניסטרטיבי מקומי - ודרך חותמת המעבר בסברין (Drobeta-Turnu Severin), עיר נמל חשובה על הדנובה. נתיב הדואר מבוקרשט לצ'וקיוטה עבר דרך סברין וסטרחאיה, כפי שניתן לראות מחותמות הדואר. הצנזורה הרומנית: חותמת "CENZURAT 184" היא חותמת הצנזורה הרומנית הרשמית, שהוטבעה על כל דברי הדואר בתקופת המלחמה. המספר "184" מזהה את הצנזור הספציפי. הצנזורה הרומנית בדקה את תוכן המכתבים והגלויות, ומחקה או חתכה קטעים שנחשבו רגישים מבחינה צבאית או ביטחונית. ביוני 1944, כאשר הצבא האדום התקרב לגבולות רומניה, הוחמרה הצנזורה. חוסר תשלום דואר (Postage Due): הגלויה סומנה כ"Postage Due" - כלומר נשלחה ללא תשלום מלא של דמי הדואר. הדבר היה נפוץ בתקופת המלחמה, כאשר תעריפי הדואר השתנו לעיתים תכופות והאוכלוסייה האזרחית התקשתה לעמוד בהם. הנמען נדרש לשלם את ההפרש בעת קבלת הגלויה. המלך מיכאי הראשון: הבול שעל הגלויה נושא את דיוקן המלך מיכאי הראשון (Mihai I), שהיה המלך האחרון של רומניה. ב-1944 היה המלך מיכאי, אז בן 23, הראש הרשמי של המדינה, בעוד הכוח בפועל היה בידי הדיקטטור יון אנטונסקו. חודשיים לאחר שליחת גלויה זו, ב-23 באוגוסט 1944, הוביל המלך מיכאי הפיכה שבה הדיח את אנטונסקו והעביר את רומניה לצד בעלות הברית - מהלך שקיצר את המלחמה והציל רבים, אך הוביל לכיבוש הסובייטי של רומניה ולבסוף לעליית הקומוניזם. משמעות המסמך: גלויה זו היא עדות אנושית נוגעת ללב לחיים ברומניה בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה. אישה מבוקרשט המופצצת כותבת לחייל המשרת בעמדת גבול מרוחקת, מנסה להגיע אליו - אולי בנה או קרוב משפחה בשם דאריוס. הגלויה ממחישה את הפער בין החזית העורפית (בוקרשט המופצצת) והחזית הקדמית (משמר הגבול בהרים), את הצנזורה ששלטה בכל תקשורת, ואת הקושי היומיומי של התקשורת בזמן מלחמה - עד כדי כך שהשולחת לא יכלה לשלם את מלוא דמי הדואר. חותמת הצנזורה, הבול עם דיוקן המלך מיכאי, וחותמות הדואר מסטרחאיה וסברין - כל אלה מספרים את סיפורה של רומניה ברגעיה הדרמטיים ביותר של מלחמת העולם השנייה. תעתיק הטקסט הכתוב ותרגום: הגלויה אינה כוללת הודעה אישית כתובה - אין טקסט חופשי מעבר לפרטי הכתובת, החותמות והבולים. תוכן הטקסט הכתוב שעל הגלויה (ברומנית) ותרגומו: - שם וכתובת השולחת: "D-na Gh. Suciu, Str. Traian 95-97B, București" - גב' ג'. סוצ'ו, רח' טראיאן 95-97B, בוקרשט - נמען: "Postul U. Constantinescu, Pentru Darius, Com. Ciochiuța, Prin of. Strehaia, Jud. Mehedinți" - תחנת הדואר U. קונסטנטינסקו, עבור דאריוס, קומונה צ'וקיוטה, דרך סטרחאיה, מחוז מחינצי - חותמות: "STREHAIA - 21 IUN 1944" (סטרחאיה, 21 ביוני 1944), "SEVERIN" (סברין), "TRANZIT" (מעבר), "CENZURAT 184" (צנזורה) - בול: 10 ליי רומני עם דיוקן המלך מיכאי הראשון - סימון: "Postage Due" - דואר חסר תשלום; הנמען נדרש להשלים את התשלום

גלויה מקורית של הדואר הרומני (Carte Postală), עם הדפסה מיוחדת (overprinted postal card), נשלחה מקרונשטאט (Kronstadt - השם הגרמני של בראשוב/Brăila), רומניה, לוויבלינגן (Waiblingen) ליד שטוטגרט שבגרמניה, ב-28 במרץ 1942. הגלויה נושאת חותמות צנזורה נאציות. פרטי השולח והנמען: - תאריך דואר: 28 במרץ 1942 (28.3.1942) - מוען: מקסים קראוס (Maxim Kraus), רחוב צוידר (Zuider Str.), קרונשטאט (Kronstadt = בראשוב), קומונה קודליה (Codlea), מחוז בראשוב (județul Brașov), רומניה - נמען: הר אמיל מינץ (Herrn Emil Münz), מגדל ציפורן מסחרי (Edelnelken Grosskulturen - גידול ציפורן גדול), וויבלינגן (Waiblingen), שטוטגרט, גרמניה - סוג התכתובת: ככל הנראה התכתבות מסחרית (מגדל פרחים) בולים וחותמות: - שלושה בולים רומניים: - שני בולים של 5 ליי (ROMANIA LEI 5 POSTA) - בול אחד של 2 ליי (ROMANIA LEI 2 POSTA) - כל הבולים נושאים דיוקן מלכותי - חותמת דואר עגולה: BRASOV - חותמת צנזורה גרמנית: עיט נאצי עם צלב קרס (Reichsadler) ומספר "99" בתוך עיגול - חותמת הצנזורה הנאצית על דברי דואר שנכנסו לגרמניה - חותמת "UIT" - סימון עיבוד/ניתוב - חותמת "145" - מספר צנזור או ניתוב הקשר היסטורי: מרץ 1942 - השואה בעיצומה: הגלויה נשלחה ב-28 במרץ 1942, חודשיים לאחר ועידת ואנזה (20 בינואר 1942), שבה תוכנן ה"פתרון הסופי" - השמדת העם היהודי באירופה. באותה תקופה כבר החלו הגירושים השיטתיים של יהודי גרמניה למחנות ההשמדה והגטאות במזרח. העובדה שגלויה זו נשלחה מרומניה לגרמניה בתקופה זו, ועברה ביקורת צנזורה נאצית, מעידה על הפיקוח ההדוק של השלטונות הנאצים על כל דברי הדואר. רומניה וגרמניה הנאצית: במרץ 1942 הייתה רומניה בעלת ברית של גרמניה הנאצית, ולחמה לצידה בחזית המזרחית מאז יוני 1941. הקשרים הדיפלומטיים, הכלכליים והדואריים בין שתי המדינות היו פעילים. כל דברי הדואר שעברו בין המדינות נוטרו וצונזרו על ידי שלטונות הצנזורה של שני הצדדים. השולח - מקסים קראוס מקודליה/בראשוב: השם "קראוס" (Kraus) הוא שם משפחה יהודי נפוץ, אך גם גרמני. השולח מתגורר באזור קרונשטאט (בראשוב) שבטרנסילבניה, שבו התקיימה קהילה גרמנית-סקסונית עתיקה לצד קהילה יהודית. קודליה (Codlea), הידועה בגרמנית בשם ציידן (Zeiden), הייתה יישוב סקסוני-טרנסילבני. ייתכן שמדובר באיש עסקים יהודי או גרמני-סקסוני שעסק במסחר בפרחים או בזרעים. הנמען - אמיל מינץ מוויבלינגן: וויבלינגן (Waiblingen) היא עיירה ליד שטוטגרט במדינת באדן-וירטמברג שבגרמניה. הנמען מתואר כ"Edelnelken Grosskulturen" - גידול ציפורן (פרחים) בקנה מידה גדול. השם "מינץ" (Münz) יכול להיות גם יהודי וגם גרמני. התכתבות זו נראית כהתכתבות מסחרית, אולי בנוגע למשלוח פרחים, זרעים או ציוד חקלאי. הצנזורה הנאצית: חותמת העיט עם צלב הקרס (Reichsadler) ומספר הצנזור "99" היא חותמת הצנזורה הגרמנית הרשמית, שהוטבעה על דברי דואר שנכנסו לגרמניה הנאצית. כל דברי הדואר - פנימיים ובינלאומיים - עברו ביקורת צנזורה בתקופת המלחמה. הצנזורה בדקה את תוכן המכתבים, מחקה או חתכה קטעים שנחשבו רגישים, ולעיתים החרימה מכתבים לחלוטין. המספר "99" מזהה את הצנזור הספציפי שבדק את הגלויה. גלויה עם הדפסה מיוחדת (Overprinted Postal Card): הגלויה מתוארת כ"overprinted postal card" - גלויה שעליה הודפס בול מקורי, ולאחר מכן הודפס מעליו ערך או עיצוב חדש. זוהי פרקטיקה פילטליסטית מעניינת המעידה על שינויים בערכי הדואר או בעיצוב הבולים ברומניה של אותה תקופה. משמעות המסמך: גלויה זו היא עדות להמשך התקשורת הדוארית בין רומניה לגרמניה בתקופת השואה, תחת פיקוח הצנזורה הנאצית. התאריך - מרץ 1942 - נושא משמעות קודרת: בדיוק באותה תקופה החלו הגירושים השיטתיים של יהודי גרמניה למחנות ההשמדה, ויהודי רומניה גורשו לטרנסניסטריה. הגלויה ממחישה את המציאות המורכבת של החיים תחת המשטר הנאצי, שבה המסחר והתקשורת היומיומית המשיכו להתקיים לצד ההשמדה השיטתית. חותמת הצנזורה הנאצית עם העיט וצלב הקרס היא תזכורת קודרת לשליטת המשטר הנאצי בכל תחומי החיים, כולל בתקשורת הפרטית ביותר. תעתיק הטקסט הכתוב ותרגום: הגלויה אינה כוללת הודעה אישית כתובה - אין טקסט חופשי מעבר לפרטי הכתובת, החותמות והבולים. תוכן הטקסט הכתוב שעל הגלויה (בגרמנית/רומנית) ותרגומו: - שם וכתובת השולח: "Martin Kraus, Leiden b. Kronstadt, Comuna Codlea, r. Brașov" - מרטין קראוס, ליידן ליד קרונשטאט (בראשוב), קומונה קודליה, מחוז בראשוב - נמען: "Herrn Emil Münz, Edelnelken Grosskulturen, Waiblingen, Stuttgart, Deutschland" - הר אמיל מינץ, גידול ציפורן גדול, וויבלינגן, שטוטגרט, גרמניה - בולים: שני בולים של 5 ליי ובול אחד של 2 ליי (ROMANIA LEI 5 POSTA, ROMANIA LEI 2 POSTA) - חותמות וסימונים: "BRASOV" (בראשוב), חותמת צנזורה צבאית ("CENSORUL MILITAR 111"), מספרי צנזורה ("145", "1015/V"), סימון עיבוד ("UIT")

אוסף של 18 תמונות מקוריות של חיילים רומנים מתקופת מלחמת העולם השנייה. התמונות הן הדפסות שחור-לבן בגודל 8.5 × 6.5 ס"מ, עם שוליים מסורגלים (scalloped edges) אופייניים לתמונות תקופתיות. תיאור התמונה המרכזית: התמונה המרכזית ברישום מציגה תצלום קבוצתי של כ-70 עד 80 חיילים רומנים, מסודרים במבנה רב-שורות. השורה הקדמית כורעת ברך, והשורות הבאות עומדות מאחור, מטפסות בהדרגה במעלה מדרון מושלג. החיילים לבושים במעילי צמר חורפיים ארוכים (palton) דגם M1939, בצבע ירוק-זית או חום-אפור, האופייניים לחיל הרגלים הרומני. רוב החיילים חובשים כובעי חיל המצב הרומנים (pălărie) דגם M1939. החיילים חמושים ברובי בריח מסוג vz. 24 (דגם מאוזר), שהיה הרובה הסטנדרטי של חיל הרגלים הרומני, מוחזקים אנכית לפניהם. בשורה הקדמית נראים כנראה קצינים, הניתנים לזיהוי לפי פרטי מדים שונים מעט. התמונה צולמה בחורף, בשלג כבד, עם עצים חשופים ברקע - ככל הנראה בחזית המזרחית (החזית המזרח-אירופית), שבה לחמו הכוחות הרומנים לצד גרמניה הנאצית. תקופת הצילום: ככל הנראה אמצע המלחמה, בסביבות 1941-1943, על בסיס סגנון המדים והציוד. הקשר היסטורי: הצבא הרומני במלחמת העולם השנייה: רומניה הצטרפה למדינות הציר בנובמבר 1940, תחת שלטון הגנרל יון אנטונסקו. ב-22 ביוני 1941 השתתפה רומניה במבצע ברברוסה - הפלישה הגרמנית לברית המועצות. הצבא הרומני היה אחד הצבאות הגדולים ביותר שלחמו לצד גרמניה הנאצית, והשתתף בקרבות מרכזיים בחזית המזרחית: - המצור על אודסה (אוגוסט-אוקטובר 1941): הצבא הרומני ספג אבדות כבדות בניסיון לכבוש את העיר הסובייטית אודסה. לאחר כיבוש העיר ביצעו הרומנים טבח באוכלוסייה היהודית - אלפי יהודים נרצחו או גורשו לטרנסניסטריה. - קרב סטלינגרד (1942-1943): שתי ארמיות רומניות (הארמייה השלישית והארמייה הרביעית) הושמדו כמעט לחלוטין בקרב סטלינגרד. עשרות אלפי חיילים רומנים נהרגו, נפצעו או נפלו בשבי. החורף הקשה והמחסור בציוד חורפי גרמו לאבדות כבדות. - מערכת קרים: הכוחות הרומנים השתתפו בלחימה בחצי האי קרים. - הנסיגה (1943-1944): לאחר התבוסה בסטלינגרד, נסוגו הכוחות הרומנים מברית המועצות תוך ספיגת אבדות כבדות. הרובה vz. 24: הרובה vz. 24 היה רובה בריח מדגם מאוזר, בקליבר 7.92×57 מ"מ, שיוצר במקור בצ'כוסלובקיה. הוא היה הרובה הסטנדרטי של הצבא הרומני בתקופת מלחמת העולם השנייה. הרומנים רכשו כמויות גדולות של רובים אלו בשנות ה-30 וה-40. מעורבות הצבא הרומני בשואה: הצבא הרומני והשלטונות הרומנים היו מעורבים ישירות בביצוע פשעים נגד העם היהודי במהלך המלחמה: - טבח יאסי (יוני 1941): אלפי יהודים נרצחו בפרעות בעיר יאסי, בהשתתפות הצבא הרומני והמשטרה. - גירוש לטרנסניסטריה: כ-150,000 יהודים מבסרביה, בוקובינה ודורוחוי גורשו לטרנסניסטריה (שטח אוקראיני שנכבש על ידי רומניה), שם נספו עשרות אלפים בגטאות ובמחנות. - טבח אודסה (אוקטובר 1941): לאחר כיבוש אודסה, רצחו הרומנים עשרות אלפי יהודים כנקמה על פיצוץ מפקדת הצבא הרומני. - רדיפות והגבלות: יהודי רומניה ה"ישנה" (הרגאט) סבלו מחקיקה אנטי-יהודית, עבודות כפייה והגבלות חמורות על חייהם. משמעות המסמך: אוסף התמונות הזה הוא עדות ויזואלית לנוכחות הצבא הרומני בחזית המזרחית במלחמת העולם השנייה. תמונות קבוצתיות כאלו צולמו לעיתים קרובות לפני שליחת היחידה לחזית, או בעת הפוגות בלחימה. החיילים המופיעים בתמונות הם חלק מהצבא שלחם לצד גרמניה הנאצית והשתתף בפשעים נגד העם היהודי, אך גם ספג אבדות כבדות בחזית המזרחית. רבים מהחיילים הרומנים שנשלחו לחזית לא שבו הביתה - הם נהרגו בקרב, מתו מקור וממחלות, או נפלו בשבי הסובייטי. התמונות מציגות את הצד האנושי של החייל הפשוט - גברים צעירים שנשלחו למלחמה בחורף הקשה של החזית המזרחית, רחוק מבתיהם. עבור חוקרי ההיסטוריה היהודית של רומניה, תמונות אלו מהוות עדות לכוח הצבאי שהיה אחראי, בין היתר, לפגיעה ביהודי רומניה וביהודי השטחים הכבושים.

גלויה מקורית של הדואר הרומני (Carte Postală), נשלחה מבראילה (Brăila), רומניה, לחיפה שבארץ ישראל, ב-18 בינואר 1941. הגלויה מציגה את צד הכתובת בלבד (צד ההודעה אינו זמין בתמונות הרישום). פרטי השולח והנמען: - תאריך דואר: 18 בינואר 1941 (חותמת מבראילה: BRAILA 18 IAN 41 - "IAN" = Ianuarie = ינואר ברומנית) - מוען: אווה ס. הירשפלד (Eva S. Hirschfeld), רחוב ספנטול ניקולאה 14 (Str. Sf. Nicolae 14), בראילה, רומניה - נמען: מר אפרים מרקוס (Dlui Efr. Marcus), דרך ארתור (p. Arthur), בית דפוס "חיפה" (Printing Press "Haifa"), מרכז עסקים, רחוב המזרח 10 (Hamizrah Str. 10), חיפה, פלשתינה (Palestina) - הערה: הכיתוב "p. Arthur" כנראה מציין "עבור ארתור" (pentru Arthur) - הגלויה נשלחה לאפרים מרקוס כדי שיעביר אותה לארתור הירשפלד בולים וחותמות: - בול רומני אחד: 4 ליי, עם דיוקן המלך קרול השני - חותמת דואר עגולה מבראילה: BRAILA 18 IAN 41 (18 בינואר 1941) הקשר היסטורי: הגלויה נשלחה ב-18 בינואר 1941, שלושה ימים בלבד לפני מרד הלגיונרים והפרעות בבוקרשט (21-23 בינואר 1941) - אחד מאירועי האלימות האנטי-יהודיים הקשים ביותר בתולדות יהודי רומניה. באותה תקופה רומניה כבר הייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית (הצטרפה למדינות הציר בנובמבר 1940), תחת שלטון הגנרל יון אנטונסקו ומשמר הברזל. חקיקה אנטי-יהודית הגבילה את חיי היהודים באופן חמור: נישול אזרחות, החרמת רכוש, פיטורים ממקומות עבודה והגבלות תנועה. רשת משפחת הירשפלד ואפרים מרקוס: גלויה זו היא חלק מסדרת מכתבים בין בני משפחת הירשפלד ומכריהם, המופיעים באוסף זה. בגלויות נוספות נשלחו מכתבים מאווה הירשפלד לאחיה ארתור: - גלויה מבראילה לנס ציונה (אפריל 1940) - אווה כותבת על בריאות, כספים וחיים יומיומיים - גלויה מקונסטנצה לנתניה (1939-1940) - אווה שואלת את ארתור "האם אפרים מסר לך את הדואר?" בגלויה זו, אווה שולחת מכתב ישירות לאפרים מרקוס בחיפה, עם ההערה "עבור ארתור". מכאן עולה כי אפרים מרקוס עבד בבית דפוס בחיפה (ברחוב המזרח 10) ושימש כמתווך להעברת דואר בין אווה ברומניה לאחיה ארתור בארץ ישראל. רשת זו של מתנדבים ומכרים סייעה לשמור על קשר בין יהודי רומניה לבין יהודי ארץ ישראל בתקופה שבה הדואר הבינלאומי היה מופרע ומצונזר. בראילה: בראילה (Brăila) הייתה קהילה יהודית חשובה ברומניה. בשנת 1930 חיו בעיר כ-4,000 יהודים. הקהילה התפתחה במאה ה-19 עם בתי כנסת, בתי ספר יהודיים ומוסדות תרבות. רחוב ספנטול ניקולאה (Str. Sf. Nicolae - רחוב הקדוש ניקולאה) היה מרכז הקהילה היהודית, ובו שכנו בתי כנסת ועסקים יהודיים רבים. אווה הירשפלד התגוררה ברחוב זה (מספר 14) בשתי הגלויות שנשלחו מבראילה (אפריל 1940 וינואר 1941). בתקופת המלחמה סבלה הקהילה מחקיקה אנטי-יהודית, גירושים ופרעות. רוב יהודי בראילה עלו לישראל לאחר המלחמה. חיפה: חיפה הייתה עיר נמל חשובה בארץ ישראל המנדטורית, עם קהילה יהודית מגוונת שכללה עולים מרומניה. בית הדפוס "חיפה" ברחוב המזרח 10 היה כנראה עסק יהודי שהעסיק עולים חדשים. רחוב המזרח (Hamizrah) בחיפה שכן באזור המסחרי של העיר התחתית. משמעות המסמך: גלויה זו היא עדות לרשת התקשורת שנשמרה בין יהודי רומניה לבין יהודי ארץ ישראל בתקופת המלחמה. למרות הקשיים - צנזורה, הפרעות בדואר והמצב הפוליטי הקשה ברומניה - המשיכה אווה הירשפלד לשלוח מכתבים לאחיה ארתור, פעמים במישרין ופעמים באמצעות מתווכים כמו אפרים מרקוס. התאריך - 18 בינואר 1941 - נושא משמעות מיוחדת, שכן הוא מגיע רגע לפני אחד האירועים הקשים בתולדות יהודי רומניה, הפרעות בבוקרשט. הגלויה מהווה עדות אחרונה לחיים היהודיים ברומניה ערב השואה. תעתיק הטקסט הכתוב ותרגום: צד ההודעה של הגלויה אינו זמין בתמונות הרישום - רק צד הכתובת מוצג, ולכן אין אפשרות לתעתק ולתרגם הודעה אישית. הטקסט הכתוב הזמין כולל רק את פרטי הכתובת והחותמות (ברומנית) ותרגומו: - שם וכתובת השולחת: "Eva S. Hirschfeld, Str. Sf. Nicolae 14, Brăila" - אווה ס. הירשפלד, רח' ספנטול ניקולאה 14, בראילה - נמען: "Dlui Efr. Marcus, p. Arthur, Printing Press 'Haifa', Hamizrah Str. 10, Haifa, Palestina" - מר אפרים מרקוס, דרך ארתור (עבור ארתור), בית דפוס "חיפה", רח' המזרח 10, חיפה, פלשתינה - חותמת: "BRAILA 18 IAN 41" (בראילה, 18 בינואר 1941 - "IAN" = Ianuarie = ינואר ברומנית) - בול: 4 ליי רומני עם דיוקן המלך קרול השני

גלויה מקורית של הדואר הרומני (Carte Postale - Union Postale Universelle), עם תצלום בשחור-לבן של קזינו קונסטנצה (Le Casino de Constanta) - מבנה אר-נובו מפורסם השוכן על חוף הים השחור בקונסטנצה, רומניה. הגלויה נשלחה מקונסטנצה לנתניה שבארץ ישראל, בסביבות 1939-1940. פרטי השולח והנמען: - תאריך: סביבות 1939-1940 (חותמת הדואר אינה ברורה) - מוען: אווה ו. הירשפלד (Eva V. Hirschfeld), רחוב ספנטול ניקולאה 14 (Str. Sf. Nicolae 14), קונסטנצה, רומניה - נמען: מר ארתור י. הירשפלד (Mr. Hirschfeld J. Arthur), Poste-Restante, נתניה (Nathania), פלשתינה (Palestina) - יחס: אחות ואחיה (אווה פונה לארתור "אח יקר" וחותמת כ"אחותך") תוכן המכתב (תעתיק מרומנית ותרגום): ההודעה הכתובה בכתב יד ברומנית: "Iubite fratioare. Sunt bucuroasa de vestile care mi le trimiti. Regret ca nu sunt si eu acolo, caci aici nu am nici o perspectiva. Pana astazi nu cunosc cauza care a fost ca nu ti-a parvenit cascavalul. Dela noi nici o schimbare in bine. Traim cu speranta ce vor veni si pentru noi timpuri bune. Scrie regulat ca mama sa nu aiba grije. Iti doresc succes si toate bune. Sora te care te iubeste si te vrea numai bine. Efraim ti-a predat porta?" תרגום לעברית: "אח יקר. אני שמחה על הבשורות שאתה שולח לי. אני מצטערת שאיני שם גם כן, כיוון שכאן אין לי שום סיכוי לעתיד. עד היום איני יודעת מה הסיבה שהקשקבל (גבינה צהובה) לא הגיע אליך. מאיתנו אין שום שינוי לטובה. אנו חיים בתקווה שיבואו גם עבורנו ימים טובים יותר. כתוב באופן קבוע כדי שאמא לא תדאג. אני מאחלת לך הצלחה וכל טוב. אחותך שאוהבת אותך ורוצה רק בטובתך. האם אפרים מסר לך את הדואר?" האחות אווה כותבת לאחיה ארתור שבנתניה, ומביעה את שמחתה על בשורותיו. היא מצטערת שאינה יכולה להצטרף אליו לארץ ישראל, שכן ברומניה "אין שום סיכוי לעתיד". היא תמהה מדוע הקשקבל (גבינה צהובה רומנית) ששלחה לא הגיע אליו - ייתכן שהוחרם או אבד בדואר בגלל מגבלות המלחמה. היא מדווחת שאין שיפור במצבם, והם חיים בתקווה לימים טובים יותר. היא מבקשת ממנו לכתוב באופן קבוע כדי שאמם לא תדאג. בסוף המכתב היא שואלת אם אפרים (כנראה קרוב משפחה נוסף) מסר לו את הדואר. בולים וחותמות: - שני בולים רומניים: - בול מזכרת של 4 ליי, המציין 100 שנה לשירות הדואר הרומני (1839-1939), עם דיוקן אלכסנדרו יואן קוזה - השליט הראשון של הנסיכויות הרומניות המאוחדות - בול של 6 ליי עם דיוקן המלך קרול השני - חותמת דואר: אינה ברורה, כנראה מקונסטנצה, סביבות 1939-1940 - חותמת צנזורה מלבנית בסגול: "PASSED BY CENSOR T.3" - חותמת הצנזורה הבריטית בארץ ישראל הקשר היסטורי: בול המזכרת של 100 שנה לדואר הרומני (1839-1939) הונפק ב-1939. בול ה-6 ליי עם דיוקן המלך קרול השני הונפק בשנות ה-30. קרול השני ויתר על כס המלכות בספטמבר 1940 תחת לחץ הגנרל אנטונסקו ומשמר הברזל. חותמת הצנזורה הבריטית מעידה על כך שהגלויה עברה ביקורת צנזורה בעת כניסתה לארץ ישראל המנדטורית. שנת 1940 הייתה שנת משבר קשה לרומניה: ביוני 1940 נאלצה רומניה לוותר על בסרביה וצפון בוקובינה לברית המועצות; באוגוסט 1940 חייבו גרמניה ואיטליה את רומניה למסור את צפון טרנסילבניה להונגריה (תכתיב וינה השני); בספטמבר 1940 נמסרה דרום דוברוג'ה לבולגריה (הסכם קראיובה). יהודי רומניה סבלו מחקיקה אנטי-יהודית הולכת ומחמירה, מנשול רכוש ומהגבלות חמורות על זכויות האזרח. מצב זה בא לידי ביטוי בדברי האחות: "כאן אין שום סיכוי לעתיד" ו"אין שום שינוי לטובה". יהדות קונסטנצה: קונסטנצה (Constanța) הייתה עיר נמל חשובה לחוף הים השחור. הקהילה היהודית בעיר מנתה כ-2,500-3,000 נפש בשנות ה-30. הקהילה התפתחה במאה ה-19 עם בתי כנסת, בתי ספר ומוסדות קהילתיים. הקזינו של קונסטנצה, המופיע בתצלום הגלויה, הוא אחד המבנים המפורסמים בעיר - מבנה אר-נובו מרשים שנבנה ב-1909-1910 על חצי אי לחוף הים. בתקופת המלחמה סבלה הקהילה מגירושים ופרעות, ורוב יהודי העיר עלו לישראל לאחר המלחמה. נתניה: נתניה הייתה עיר צעירה בארץ ישראל המנדטורית, שנוסדה ב-1929 ונקראה על שם נתן שטראוס, הנדבן היהודי-אמריקאי. בשנות ה-40 הייתה נתניה יישוב מתפתח עם פרדסי הדרים ותעשיית ליטוש היהלומים. המענה "Poste-Restante" (דואר נעדר) מצביע על כך שארתור הירשפלד שהה במקום באופן זמני או שלא היה לו כתובת קבועה, אולי כעולה חדש או כפועל נודע. קשר משפחתי הירשפלד: גלויה זו היא חלק מסדרת מכתבים בין בני משפחת הירשפלד. בגלויה נוספת (המופיעה באוסף זה) נשלחה גלויה מאווה הירשפלד מבראילה לארתור בנס ציונה, גם כן ב-1940. מכאן עולה כי בני המשפחה עברו בין ערים שונות ברומניה (בראילה וקונסטנצה) ושמרו על קשר עם ארתור שעלה לארץ ישראל. האם מוזכרת במכתב, וכן אפרים ומארי - כנראה קרובי משפחה נוספים. משמעות המסמך: גלויה זו היא עדות נוגעת ללב לקשר בין אחות בקונסטנצה לאחיה בנתניה, בתקופה שבה המצב ברומניה הלך והחמיר. האחות מביעה רצון עז להצטרף לאחיה בארץ ישראל, אך נאלצת להישאר ברומניה בשל המצב הקשה. היא מזכירה חבילת מזון (קשקבל) שלא הגיעה ליעדה - רמז להפרעות בדואר ובמשלוחים בתקופת המלחמה. הגלויה משקפת את הגעגועים, הדאגה למשפחה והתקווה לעתיד טוב יותר שאפיינו את חיי היהודים ברומניה באותה תקופה קשה.

גלויה מקורית של הדואר הרומני (Carte Postale - Union Postale Universelle), עם תצלום בשחור-לבן של צלב קראימן (Croix sur le Caraiman) - צלב גדול המתנוסא על פסגת קראימן בהרי בוצ'גי שבהרי הקרפטים, רומניה. הגלויה נשלחה מבראילה (Brăila), רומניה, לנס ציונה שבארץ ישראל, באפריל 1940. פרטי השולח והנמען: - תאריך דואר: 16 באפריל 1940 (חותמת מבראילה: BRAILA 16.IV.40) - מוען: אווה ל. הירשפלד (Eva L. Hirschfeld), רחוב ניקולאה 14, בראילה, רומניה - נמען: ארתור הירשפלד (Arthur Hirschfeld), פלשתינה (Palestina), נס ציונה (Ness Tiona), Poste Restante - יחס: ככל הנראה אם ובנה תוכן המכתב (תעתיק מרומנית ותרגום): ההודעה הכתובה בכתב יד ברומנית: "Nu-mi superi-o necesar sa pui la o parte bani cu sau pentru a-mi trimite mie, dacă n-ai îndeajuns pentru tine. Eu caut sa nu fumez, tu schimbi ba mianca, ba alte fapte, camp sau est- debil a trebui sa-te fortifica ar tonic. Iti vei veni totui. Iti doresc sanatate, voie buna." תרגום לעברית: "אל תטרח בשבילי להפריש כסף לעצמך או כדי לשלוח לי, אם אין לך מספיק עבורך. אני משתדלת לא לעשן, אתה מחליף בין אוכל לבין מעשים אחרים, השדה או המזרח - חלש, צריך לחזק אותך בטוניק. אתה תתאושש בכל זאת. מאחלת לך בריאות ומצב רוח טוב." האם כותבת לבנה ארתור שנמצא בנס ציונה, ומבקשת ממנו שלא ישלח לה כסף אם אין לו מספיק לעצמו. היא מספרת על ניסיונותיה להפסיק לעשן, ומביעה דאגה לבריאותו ולתזונה שלו, וממליצה לו לקחת תוסף מזין (טוניק). היא מאחלת לו בריאות ומצב רוח טוב. בולים וחותמות: - בול רומני אחד: 6 ליי, עם דיוקן המלך קרול השני - חותמת דואר עגולה מבראילה: BRAILA 16.IV.40 (16 באפריל 1940) - חותמת צנזורה משושה בסגול: "CENSORED BY CENSOR 12" - חותמת הצנזורה הבריטית בארץ ישראל הקשר היסטורי: הגלויה נשלחה ב-16 באפריל 1940, כחודשיים לפני כניסת איטליה למלחמה (10 ביוני 1940) ולפני האולטימטום הסובייטי לרומניה (26 ביוני 1940) שהוביל לסיפוח בסרביה. רומניה הייתה עדיין נייטרלית באופן רשמי, אך תחת לחץ כבד מצד גרמניה הנאצית וברית המועצות. חותמת הצנזורה הבריטית מעידה על כך שהגלויה עברה ביקורת צנזורה בעת כניסתה לארץ ישראל המנדטורית, שכן הרשויות הבריטיות פיקחו על כל דברי הדואר בתקופת המלחמה. יהדות בראילה: בראילה (Brăila) הייתה קהילה יהודית חשובה ברומניה. בשנת 1930 חיו בעיר כ-4,000 יהודים. הקהילה התפתחה במאה ה-19 עם בתי כנסת, בתי ספר יהודיים ומוסדות תרבות. בתקופת המלחמה סבלה הקהילה מחקיקה אנטי-יהודית, גירושים ופרעות. רוב יהודי בראילה עלו לישראל לאחר המלחמה. נס ציונה: נס ציונה הייתה מושבה חקלאית קטנה בארץ ישראל המנדטורית, שנוסדה ב-1883. המענה "Poste Restante" (דואר נעדר) מצביע על כך שארתור הירשפלד שהה במקום באופן זמני או שלא היה לו כתובת קבועה, אולי כעולה חדש או כפועל נודד. משמעות המסמך: גלויה זו היא עדות נוגעת ללב לקשר בין אם בבראילה לבנה בנס ציונה, בתקופה שבה העולם עמד בפני שינויים דרמטיים. האם דואגת לבריאותו של בנה, מבקשת ממנו שלא ישלח כסף, ומספרת על ניסיונותיה לשמור על בריאותה. הגלויה משקפת את המצב הכלכלי הקשה של משפחות יהודיות ברומניה של אותה תקופה, ואת הקשרים שנשמרו בין יהודי רומניה לבין יהודי ארץ ישראל למרות המרחק והמתיחות הגוברת.

גלויה מקורית של הדואר הרומני (Poșta Română), עם תמונת נוף של המוזיאון הצבאי בפארק קרול בבוקרשט (Musée militaire du Parc Carol à Bucarest). הגלויה כתובה בצפיפות רבה בכתב יד ברוסית, משני צדדיה. נשלחה מקישינאו (קישינב), רומניה, לתל אביב, ארץ ישראל, ביוני 1940. פרטי השולח והנמען: - תאריך כתיבה: 13 ביוני 1940 (13/VI 940) - תאריך דואר: 14 ביוני 1940 (חותמת מקישינאו) - מוען: קישינאו (קישינב), רומניה - נמען: ד"ר ב. ליפצון (Dr. B. Liptson) - כתובת הנמען: רחוב שינקין 74, תל אביב, ארץ ישראל (74 Sheinkin Street, Tel-Aviv, Palestine) - שולחת: "ליובה" (אם הנמענת "ז'ניצ'קה") תוכן המכתב (תעתיק ותרגום מרוסית): חזית הגלויה: "ז'ניצ'קה היקרה! קיבלנו אתמול את מכתבך מ-24 במאי. תודה לאל שהכל בסדר ואת בריאה. נכתוב מכתב מפורט יותר, בינתיים שלחתי גלויה כדי שלא תדאגי. לבוריס רוזנהאוז נולד בן והוא ביקש שאכתוב לך על כך. נשיקות. ד"ש מפ. פוליאקוב שעובד אצלנו עכשיו. ליובה." גב הגלויה: האם כותבת בגעגועים ובדאגה. היא מתארת את החרדה כשמכתב הבת איחר להגיע ("לא מצאה לעצמה מקום מרוב דאגה"), כש"הדמיון מצייר תמונות קודרות". היא נזכרת בימים שקיבלה מכתב כל שבוע שנתן לה תחושה שבתה קרובה. היא שואלת לשלום בתה, למצב הקיבה שלה, ותוהה מדוע החליטה פתאום ללמוד תפירה. חתימה: "אמא שלך, מנשקת אותך חזק." בולים וחותמות: - שני בולים רומניים: בול כחול (2 ליי + 1, מאה שנה לדואר הרומני 1839-1939, עם דיוקנאות המלכים קרול הראשון וקרול השני) ובול חום (6 ליי, דיוקן המלך קרול השני) - חותמת דואר עגולה מקישינאו: CHIȘINĂU 14.IUN.940 - חותמת צנזורה בריטית בסגול: "PASSED BY CENSOR" מספר 112 - חותמת הצנזורה הבריטית בארץ ישראל הקשר היסטורי: הגלויה נשלחה ב-13-14 ביוני 1940, פחות משבועיים לפני האולטימטום הסובייטי לרומניה ב-28 ביוני 1940, שבעקבותיו סופחה בסרביה (כולל קישינב) לברית המועצות. זהו אחד המסמכים האחרונים שנשלחו מקהילת קישינב היהודית לפני השינוי הדרמטי. יהדות קישינב: קישינב (קישינאו) הייתה מרכז יהודי חשוב בבסרביה. בשנת 1897 התגוררו בעיר כ-50,000 יהודים (כ-46% מהאוכלוסייה). הקהילה סבלה מהפוגרום המפורסם ב-1903 (49 הרוגים, כ-500 פצועים) ומפרעות נוספות ב-1905. בתקופה הבין-מלחמתית, תחת שלטון רומניה (1918-1940), המשיכה הקהילה לפרוח עם מוסדות חינוך, תרבות ודת. ביוני 1941, עם הכיבוש הרומני-גרמני, נרצחו אלפי יהודי קישינב וגורשו השאר לטרנסניסטריה. משמעות המסמך: גלויה זו היא עדות חיה ומרגשת לקשר בין משפחה יהודית שנקרעה בין אירופה הבוערת לארץ ישראל. האם מנסה לשמור על שגרה (דיבורים על תפירה, בריאות, לידת תינוק של מכר), אך הלחץ והדאגה ניכרים בכל מילה. הכתובת ברחוב שינקין 74 בתל אביב מצביעה על כך שהבת הצעירה הגיעה לארץ ישראל לפני פרוץ המלחמה.

ספר זיכרון (אלבום) מהדורה מוגבלת, להנצחת קורבנות הפוגרום ביאסי (Iași), רומניה, יוני 1941. כריכת עור שחורה עם ספירלה מתכתית, הטבעת זהב של שם העיר "IAȘI" וסמל נר זיכרון. תוכן הספר: 1. דף פתיחה: הקדשה דו-לשונית (עברית ורומנית) - "ולא ידע איש את קבורתם... לזכר קורבנות הפוגרום ביאשי - תמוז תש"א" / "CELOR FĂRĂ DE MORMÎNT. IN AMINTIREA MARTIRILOR POGROMULUI DIN IAȘI - IUNIE 1941". איור מצבת אבן ולצידה מנורת שבעה קנים. 2. מבוא היסטורי (ברומנית): כותרת "IUNIE 1941". מתאר את יאשי כעיר השנייה בחשיבותה ברומניה, עיר של תורה וחכמה, ואת הקהילה היהודית הראשונה ברומניה שארגנה הגנה עצמית (1926). מציין את התאריכים 28-29 ביוני 1941, את הטבח בחצר המשטרה (Curtea chesturii de poliție) ואת קרונות המוות (vagoanele morții). משפט סיום: "NU-I VOM UITA NICIODATA!" (לעולם לא נשכח אותם!) 3. עמודי הנצחה אישית: מאות תצלומי פורטרט של הנרצחים, מסודרים בעמודים של 6-7 תמונות בכל עמוד, עם שמותיהם המלאים ברומנית. חלק מהתמונות במסגרות אובליות או מלבניות. 4. איורים סמליים: יהודי עם טלאי צהוב בעבודות כפייה (מטאטא ברחוב), נר נשמה דולק מעל ספר פתוח, מנורת שבעה קנים. הקשר היסטורי - הפוגרום ביאסי (29-30 ביוני 1941): הפוגרום ביאסי היה אחד האירועים הקשים והטרגיים ביותר בתולדות יהדות רומניה. בימים 28-30 ביוני 1941, בעקבות הצטרפות רומניה למבצע ברברוסה (הפלישה הגרמנית לברית המועצות), פרצו פרעות אכזריות נגד יהודי העיר יאסי, בהשתתפות חיילים רומנים, שוטרים, אנשי משמר הברזל ואזרחים מקומיים. ביום הראשון של הפוגרום נורו למוות אלפי יהודים ברחובות העיר ובחצר המשטרה (Chestură), שם רוכזו יהודים רבים בטענה שהם קומוניסטים או מרגלים סובייטים. ביום השני הועלו אלפי יהודים נוספים על שני "רכבות המוות" - קרונות משא סגורים שנדדו במשך ימים על מסילות הברזל של רומניה, כשהנוסעים סובלים מצמא, חנק וחום כבד. חלק מהקרונות הגיעו לכפרים פודו אילואיי (Podu Iloaiei) וטרגו פרומוס (Târgu Frumos), שם נקברו הנספים בקברי אחים. מספר ההרוגים בפוגרום נאמד בכ-13,000 עד 15,000 איש - גברים, נשים וילדים. זהו אחד מהפוגרומים הגדולים והאלימים ביותר שהתרחשו באירופה לפני השואה ובמהלכה. יהדות יאסי: יאסי (Iași) הייתה אחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות ברומניה. בשנת 1930 חיו בעיר כ-45,000 יהודים (כ-31% מהאוכלוסייה), והיא הייתה מרכז תרבותי ודתי חשוב. בעיר פעלו בתי ספר יהודיים, ישיבות, תיאטראות יידיש, ועיתונים בעברית וביידיש. הסופר והמשורר יהודה לייב פנקס והמשורר יוסף ברודסקי היו בין יוצאי הקהילה. משמעות המסמך: ספר זה הוא עדות נדירה ומרגשת להנצחת קורבנות הפוגרום. הוא משלב תיעוד היסטורי עם תצלומים אישיים של הנרצחים, ומהווה "מצבה בין דפים" לאלו שאין להם קבר. הספר נכתב ברומנית ובעברית, ומשקף את הדואליות התרבותית של יהודי רומניה. האלבום נערך במהדורה מוגבלת ומהווה פריט אספנות חשוב לחוקרי שואת יהודי רומניה, היסטוריונים, ומשפחות הניצולים. רשימת הנרצחים המופיעים בספר: עמוד 2: - אקרמן אייזיק (AKERMAN AIZIK) - שוורצניידר מאיר (SCHWARZNEIDER MEIR) - חיימוביץ' אידל חיים (HAIMOVICI IDEL HAIM) - זבורובר שמואל (SAMUEL ZBOROVER) - סולומון זייליק (SOLOMON ZEILIC) - פליט חיים (FLIT HAIM) עמוד 8: - יוסף יוסף (IOSIF IOSIF) - איציקוביץ' ז'אן פסקל (ITZICOVICI JEAN PASCAL) - סנילוביץ' קרולינה (SANILOVICI CAROLINA) - סנילוביץ' אוסיאס (SANILOVICI OSIAS) - מנדל אברהם (MENDEL AVRAM) - דוידוביץ' אלי (DAVIDOVICI ELY) עמוד 13: - גולדנברג ליקה (GOLDENBERG LICA) - גולדנברג יאנקו (GOLDENBERG IANCU) - לייב קורנליו (LEIB CORNELIU) - ארון ארתור (ARON ARTUR) - פייביש סאלו (FEIBIS SALO) - סגל יוז'ו (SEGAL IUJU) עמוד 24: - ולט יוסף (WELT IOSEF) - ד"ר דוד אקרמן (Dr. DAVID ACKERMAN) - לייב סולומון (LEIB SOLOMON) - מוסקוביץ' הערש (MOSCOVICI HERS) - זייליג דוד (ZEILIG DAVID) - שוורץ סולים (SCHWARZ SULIM) עמוד 33: - סגל פואיו חיים (SEGAL PUIU HAIM) - סגל טינה (SEGAL TINA) - ארגינטרו סולים ויוכבד (ARGINTARU SULIM și IOHEVET) - ארגינטרו בן יצחק (ARGINTARU BEN ITZHAC) - לייבוביץ' זיגמונד (LEIBOVICI SIGMUND) עמוד 35: - גרצ'יניאנו שמעון (GARCINEANU SIMON) - גרצ'יניאנו נתן (GARCINEANU NATHAN) - סגל בויום (SEGAL BUIUM) - מוסקוביץ' יוסף (MOSCOVICI IOSEF) - מוסקוביץ' יונל (MOSCOVICI IONEL) - גולדנר אידל (GOLDNER IDEL)

אישור רשמי לעריכת טקס קידושין (היתר נישואין) מטעם הוועד הכללי של הקהילה היהודית בעיר בוטושאן (Botoșani), רומניה, משנת 1922. המסמך משלב אישור היתר לנישואין עם קבלה על תשלום "נדבה" (אגרה קהילתית) בסך 100 לאי. פרטי המסמך: - סוג מסמך: אישור היתר נישואין מטעם "סניף קולט" (האגף הדתי - Secția Cult ברומנית) של הוועד הכללי היהודי בבוטושאן - מספר רישום: 444 - תאריך הנפקת האישור: כ"ז באב תרפ"ב (21 באוגוסט 1922) - תאריך החתונה המיועד: כ"ח באב תרפ"ב (22 באוגוסט 1922) - מקום: בוטושאן (Botoșani), רומניה - סמכות מנפיקה: הוועד הכללי דעיר באטאשאן, סניף קולט בני הזוג: - חתן: מאיר שמואל (Meir Shmuel), מהעיר בוטושאן - כלה: חיה בריינדל (Chaya Braindel) תשלום: - סכום: 100 לאי (Lei) - סכום משמעותי באותה תקופה, ששימש לתחזוקת מוסדות הקהילה מאפייני המסמך: המסמך מודפס בעברית עם מילוי ידני בכתב יד. השוליים השמאליים משוננים, מה שמעיד על תלישה מפנקס ספחים. בראש המסמך מופיע "ב"ה" (בעזרת השם), ולאחריו הכותרת "סניף קולט - מהועד הכללי דעיר באטאשאן". הטופס מכיל שדות מודפסים למילוי פרטי החתן, הכלה, תאריך החתונה, וסכום התשלום. על גב המסמך מופיע רישום מנהלי בכתב יד בלטינית: "fe 46" והתאריך "21/8/922" (21 באוגוסט 1922), התואם לתאריך העברי בחזית. רישום זה הוא פנימי וככל הנראה מתייחס למספר דף בספר החשבונות או לתיק מנהלי. הקשר היסטורי - יהדות בוטושאן: בוטושאן (Botoșani) הייתה אחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות בחבל מולדובה שברומניה. הקהילה היהודית בעיר התקיימה ממאות שנים, ובראשית המאה ה-20 הייתה לאחת הקהילות הגדולות ברומניה. במפקד האוכלוסין של 1930 נמנו בבוטושאן כ-20,000 יהודים, שהיוו כ-31% מאוכלוסיית העיר. הקהילה היהודית בבוטושאן ניהלה מערכת אוטונומית מפותחת של רישום אזרחי - רישום לידות, נישואין ופטירות - במקביל לרישום הממשלתי. "סניף קולט" (Secția Cult) היה האגף הדתי של הקהילה, שהיה אחראי על ענייני הדת, רישום הנישואין, וגביית האגרות הקהילתיות. המונח "נדבה" לתשלום האגרה משקף את האופי הקהילתי-דתי של המוסד. בוטושאן הייתה ידועה כעיר של למדנים ורבנים, ובהם רבי אליעזר רוזנבלט (מחבר "פני יהושע") ורבי דוד שמואל הלוי תאומים. העיר הייתה גם מרכז חשוב של תנועת החסידות ושל חינוך יהודי מסורתי. בין האישים הבולטים שנולדו בבוטושאן נמנים המשורר והסופר יהודה לייב גורדון (יל"ג) והסופר אהרון אפלפלד. חשיבות המסמך: מסמך זה הוא עדות נדירה לאוטונומיה המנהלית של קהילת בוטושאן בתקופה שבין מלחמות העולם. הוא ממחיש כיצד הקהילה היהודית ניהלה את חייה הפנימיים - מרישום נישואין ועד גביית תשלומים - במקביל למערכת המנהלית הממשלתית. השילוב של תאריך עברי בחזית ותאריך לועזי בגב מעיד על הסנכרון בין הרישום הקהילתי-דתי לדרישות המנהל האזרחי ברומניה. מצב המסמך: טוב. נייר מצהיב עם סימני זמן קלים. נקבי תיוק בצד שמאל. שוליים שמאליים משוננים מתלישה מפנקס. מקור: בוטושאן, רומניה. מוכר: Guraz Collectibles (ישראל).

אוסף נדיר של 14 תצלומים משפחתיים יהודיים מהעיר יאשי (Iași) שברומניה, משנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. האוסף מתעד את חייה של משפחה יהודית בורגנית, משכילה ומודרנית באחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות ברומניה, ערב החורבן שפקד את הקהילה בפוגרום יאשי (יוני 1941). תוכן האוסף: האוסף כולל פורטרטים אישיים, תמונות קבוצתיות, תמונת כיתת בית ספר, וצילומים מטיולים משפחתיים בחו"ל. רוב התמונות צולמו בסטודיואים מקצועיים ביאשי, חלקן ברחוב לפושניאנו (Lăpușneanu) - אחד הרחובות המרכזיים והיוקרתיים בעיר. סטודיואי הצילום: שני סטודיואים בולטים מופיעים על גבי התמונות: - "Photo-Royal" - רחוב לפושניאנו 33, יאשי - "Stephan Haberhauer" - רחוב לפושניאנו 24, יאשי שני הסטודיואים פעלו באותו רחוב מרכזי, מה שמעיד על ריכוז עסקי הצילום בלב העיר. שם הצלם "Haberhauer" עצמו עשוי להיות ממוצא יהודי או גרמני. שמות וכיתובים על גב התמונות: על גב התמונות מופיעות הקדשות בכתב יד ברומנית ובצרפתית, ובהן שמות יהודיים מובהקים: - ביאטריס ליבוביץ' (Beatrice Leibovici) - שם משפחה יהודי נפוץ מאוד ברומניה - סוניה (Sonia) - "רופא שיניים גרינשטיין" (Dentist Grünstein) - ייתכן שזהו מקצועו של אחד המצולמים - "הרוקח נוימן פילאט" (farmaceut Neuman Pilat) - מקצוע נוסף המעיד על השתייכות למעמד הבינוני-משכיל תאריכים המופיעים על התמונות: - 1921, 1922, 1927 - תאריכים מוקדמים - יולי 1938 - צילום מכיכר סן מרקו בוונציה, המעיד על יכולת כלכלית לטיולים בחו"ל - 4 בספטמבר 1941 (4/IX/941) - הקדשה מתוארכת חודשים ספורים לאחר פוגרום יאשי (יוני 1941), דבר המעיד על הישרדות והמשך חיים למרות הטרגדיה - 1968 - הערה מאוחרת של בן משפחה שתיעד את התמונות לדורות הבאים, ומזכיר פנסיונרית בת 72 בשם "Euprosina Serafim" תיאור התמונות: האוסף כולל מגוון רחב של צילומים: - פורטרטים אישיים של גברים צעירים, חלקם במדים צבאיים וחלקם בחליפות אזרחיות אלגנטיות - צילומי זוגות ומשפחות בסטודיו - תמונת מחזור של כיתת בנים בבית הספר היסודי "שלושת המאורות" (Școala Primară Trei-Ierarhi) ביאשי, מהשנים 1931-1933 - מוסד חינוכי מוכר בעיר. בתמונה כ-25 ילדים עם מורה, כולם בבגדים אחידים - צילום קבוצתי גדול של 12 אנשים (6 נשים ו-6 גברים) בלבוש ערב אלגנטי - דיוקן של שתי נשים צעירות בסטודיו - צילום מטיול משפחתי בכיכר סן מרקו בוונציה (1938) הקשר היסטורי - יהדות יאשי: יאשי (Iași) הייתה אחת הקהילות היהודיות העתיקות, הגדולות והחשובות ברומניה. בראשית המאה ה-20 התגוררו בה כ-45,000 יהודים - כשליש מאוכלוסיית העיר. הקהילה הייתה בעלת אופי דתי, תרבותי וציוני עשיר, עם מוסדות חינוך, בתי כנסת, תיאטרון יידיש ועיתונות. ב-27 ביוני 1941, ימים ספורים לאחר כניסת רומניה למלחמה נגד ברית המועצות, התרחש פוגרום יאשי - אחד האירועים האכזריים ביותר בשואת יהודי רומניה. אלפי יהודים נרצחו ברחובות העיר, ואלפים נוספים נדחסו ל"רכבות המוות" שנשלחו לנסיעות ארוכות בקרונות סגורים ללא מים ואוויר. כ-13,000 יהודים נספו בפוגרום. חשיבות האוסף: אוסף תמונות זה הוא עדות נוגעת ללב לחיים היהודיים התוססים שהתקיימו ביאשי לפני החורבן. התמונות מציגות משפחה מודרנית, משכילה ובעלת אמצעים, שחבריה למדו במוסדות חינוך, עסקו במקצועות חופשיים (רפואת שיניים, רוקחות), וטיילו באירופה. ההקדשה מספטמבר 1941 - חודשים ספורים לאחר הפוגרום - מעידה על הישרדות והמשך חיים למרות הטרגדיה. ההערה מ-1968 מראה כיצד זיכרון המשפחה נשמר והועבר לדורות הבאים. מצב התמונות: טוב. ניירות צילום מסוג "Leonar" ו-"Agfa" האופייניים לתקופה. חלק מהתמונות בעלות שוליים משוננים (Scalloped edges), אופייניות לשנות ה-30. מקור: יאשי, רומניה. מוכר: Levant-Fair (ראשון לציון, ישראל).

מסמך היסטורי נדיר וחשוב - תעודת סטודנטית יהודייה מ"הקולג' לסטודנטים יהודים" (Colegiul pentru Studenți Evrei) בבוקרשט, מ-1 בנובמבר 1944. המסמך מתעד את הפרדת הסטודנטים היהודים במוסדות ההשכלה הגבוהה ברומניה תחת החקיקה האנטי-יהודית של משטר אנטונסקו. פרטי הסטודנטית: - שם: גרובר סטלוצה (Gruber Steluta) - שנת לידה: 1923 (8 ביולי) - מקום לידה: בוקרשט, מחוז אילפוב (Ilfov) - אב: טאבל גרובר (Tavel Gruber) - לאום: רומנית המוסד האקדמי: הקולג' לסטודנטים יהודים (Colegiul pentru Studenți Evrei) פעל תחת משרד התרבות הלאומי של רומניה, במינהלה לחינוך פרטי ודתי (Direcțiunea Învățământului Particular și Confesional). המוסד הורשה לפעול במספרים 241263/1941 ו-113511/942, והציע קורסים ועבודות מעשיות לסטודנטים יהודים שנודו מהאוניברסיטאות הרגילות. תחום הלימוד: - קבוצת לימוד: ביולוגיה (Biologie) - תוכנית של שנה אחת - מסלול: ביולוגיה של בעלי חיים (Biologie Animală) - שנת לימודים: 1943-1944 - שנת לימוד: ראשונה השכלה קודמת: תעודת גמר מבית הספר התיכון היהודי "קורץ" לבנות (Liceul Koretz evreiesc de fete), שהוצאה במספר 83/1943. בית הספר "קורץ" היה אחד מבתי הספר התיכוניים היהודיים הבודדים שפעלו בבוקרשט בתקופת השואה. רישום אקדמי (מגב המסמך): הרישום האקדמי (Situația Matricolă) נלקח מפרוטוקול מספר 87/1943-1944. הציונים נלקחו מפרוטוקול ועדת הבחינות מ-3 באוקטובר 1944 (פרוטוקול מספר 65). בין המקצועות הנלמדים: - אנטומיה מתארת ואמבריולוגיה - ציון 17/20 - בוטניקה רפואית - לא נבחנה - כימיה ביולוגית - ציון 20/20 (מצוין) - כימיה כללית רפואית - ציון 16/20 - פיזיולוגיה - (מופיע במסמך) ההקשר ההיסטורי - חוק 3438: המסמך מפנה מפורשות לסעיף 3 של צו-חוק מספר 3438 (Decret-Lege nr. 3438) מ-14 באוקטובר 1940, שהיה אחד החוקים האנטי-יהודיים המרכזיים של רומניה תחת שלטונו של יון אנטונסקו. חוק זה סילק את הסטודנטים היהודים מהאוניברסיטאות הציבוריות והכריח אותם ללמוד במוסדות נפרדים - "קולג'ים לסטודנטים יהודים" - שפעלו תחת פיקוח הדוק והגבלות חמורות. תאריכים מרכזיים: - 14 באוקטובר 1940 - תאריך צו-חוק 3438 המוזכר במסמך - 3 באוקטובר 1944 - תאריך ועדת הבחינות - 1 בנובמבר 1944 - תאריך הנפקת התעודה - מספר המסמך: 372 פרטים פיזיים: המסמך כולל חותמת רשמית עגולה של הקולג' לסטודנטים יהודים, שני בולי מס פיסקליים של 40 ליי כל אחד (עם דמותו של המלך מיכאי הראשון), חתימת המנהל וחתימת המזכיר. המסמך כתוב ברומנית על נייר מעוטר בגבול דקורטיבי. המוכר ציין כי חסרה תמונת פספורט של בעלים המקורית. חשיבות המסמך: תעודה זו היא עדות נדירה למערכת ההפרדה הגזעית בחינוך הגבוה ברומניה בתקופת השואה. היא מתעדת את ניסיונותיהם של צעירים יהודים להמשיך בלימודיהם האקדמיים למרות החקיקה המפלה, ואת המוסדות החלופיים שהקהילה היהודית הקימה כדי לאפשר חינוך גבוה לבניה. התעודה הונפקה זמן קצר לאחר הפיכת 23 באוגוסט 1944, שבה העביר המלך מיכאי את רומניה לצד בעלות הברית, והיא מייצגת את אחת התעודות האחרונות שהונפקו תחת מערכת החוקים האנטי-יהודית. מקור: רומניה. מוכר: Levant-Fair (ראשון לציון, ישראל).

תצלום וינטג' מקורי בשחור-לבן משנת 1944, מהכפר סלבשטי (Slăvești) במחוז טלאורמן (Teleorman) שבדרום רומניה, בגודל 6x9 ס"מ. התצלום מתעד רגע של שלווה לכאורה בעיצומה של אחת השנים הסוערות ביותר בהיסטוריה של רומניה. תיאור התמונה: בתצלום נראית קבוצה של 11 אנשים: 4 נשים, 4 גברים בלבוש אזרחי, איש צבא אחד ו-3 ילדים (שני בנים ובת). הם עומדים על מדשאה לפני מבנה גדול - ככל הנראה בית מגורים כפרי או מבנה ציבורי עם מרפסת עמודים (וורנדה) אופיינית לארכיטקטורה הרומנית הכפרית. ברקע נראים עצים גבוהים. האנשים לבושים בבגדים המחויטים של שנות ה-40. הנשים לובשות שמלות יום באורך הברך, חלקן עם הדפסים פרחוניים. הגברים האזרחים לובשים חליפות עם עניבות, אחד מהם מרכיב משקפיים. הילדים לבושים בהידור יחסי - מכנסיים קצרים, גרביים גבוהים, סוודרים או ז'קטים קטנים. מראה כללי של משפחה או קבוצה חברתית מהמעמד הבינוני-גבוה ברומניה של אותה עת. איש הצבא: בצד שמאל של הקבוצה עומד גבר במדי צבא רומניה (Armata Română) מתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא לובש טוניקה בעלת ארבעה כיסים, חגורת עור רחבה, מכנסי רכיבה (Breeches) ומגפי עור גבוהים ושחורים. לא ניתן לזהות דרגות מדויקות בגלל איכות הצילום, אך ההופעה אופיינית לקצין או לתפקיד פיקודי זוטר בשטח. הקשר היסטורי - רומניה 1944: שנת 1944 הייתה גורלית עבור רומניה. עד אוגוסט 1944 הייתה רומניה בעלת ברית של גרמניה הנאצית תחת שלטון הדיקטטור יון אנטונסקו. ב-23 באוגוסט 1944 ביצע המלך מיכאי הראשון הפיכה, עצר את אנטונסקו והעביר את רומניה לצד בעלות הברית (ברית המועצות). התצלום צולם בתקופת מעבר זו, כשהמלחמה עדיין התנהלה בשטח רומניה והצבא האדום החל להתקדם פנימה. מיקום גיאוגרפי: הכפר סלבשטי (Slăvești) שוכן במחוז טלאורמן (Teleorman) בחבל מונטניה (Muntenia) שבדרום רומניה, במישור הרומני התחתון, לא רחוק מנהר הדנובה. אזור זה היה בעבר בעל קהילות יהודיות קטנות בערים הסמוכות כמו אלכסנדריה (Alexandria) ורושיורי דה ודה (Roșiorii de Vede). גב התצלום: על גב התצלום מופיע כיתוב בכתב יד: "SLĂVEȘTI TELEORMAN" ו-"Slăvești, 1944". כמו כן מופיע המספר "3a" בתוך עיגול והרישום "t S - 506". נייר הצילום מראה סימני התיישנות (פוקסינג - נקודות חומות עקב לחות) ושרידי דבק מאלבום תמונות ישן. השוליים המשוננים (Scalloped edges) אופייניים להדפסות צילום בשנות ה-40 וה-50. מקור: רומניה.

אוסף של 20 מסמכים מקוריים המתעדים את חייו ומסע ההגירה של ד"ר וולף בלאנק (Wolf Blanc), רופא יהודי יליד רומניה, ואת משפחתו - משפחת גולדשטיין. המסמכים מקיפים תקופה של למעלה מ-40 שנה, מלימודי הרפואה בשנות ה-20, דרך החיים ברומניה הקומוניסטית שלאחר השואה, ועד להגירה לישראל דרך צרפת ב-1960 ופטירתו בישראל ב-1962. ד"ר וולף בלאנק נולד ב-13 ביוני 1893 בעיר הנמל בראילה (Brăila), רומניה - עיר קוסמופוליטית עם קהילה יהודית חזקה. בספטמבר 1921 קיבל את תואר הדוקטור לרפואה וכירורגיה מאוניברסיטת בוקרשט, בתקופת המלך פרדיננד הראשון. הוא עבד כרופא מומחה לרפואה פנימית וגינקולוגיה בבית החולים "פילנתרופיה" (Filantropia) בבוקרשט מ-1931 עד 1936, ולאחר מכן בבית החולים המאוחד "בוקור" (Spitalul Unificat Bucur) עד לפרישתו בדצמבר 1957. אשתו, רבקה גולדשטיין (Rebeca Goldstein), נולדה ב-5 ביולי 1905 בבוקרשט. בני הזוג נישאו ב-18 בינואר 1935. בתם, פולט בלאנק-גלאץ (Paulette Blanc-Galați), נולדה ב-3 בינואר 1927 בבוקרשט. אביה של רבקה, איזידור גולדשטיין (Isidor Goldstein), נפטר ונקבר ב-29 בדצמבר 1949 בבית העלמין "פילנתרופיה" בבוקרשט. אמה, אליזה גולדשטיין (Eliza Goldstein), שילמה לחברת SOVROMTRANSPORT (חברת ספנות סובייטית-רומנית) 1000 לאי עבור הובלת רכוש מבוקרשט לנמל חיפה. פרטנו המסמכים לפי סדר כרונולוגי ונושאי: 1. דיפלומה רפואית מקורית (1921) - תעודת דוקטור לרפואה וכירורגיה מאוניברסיטת בוקרשט, מונפקת בשם המלך פרדיננד הראשון. על גב הדיפלומה מאוחר יותר הוטבעו חותמות אימות של משרד החינוך ומשרד החוץ הרומני (יולי 1958, פברואר 1959) לצורך הכרה בינלאומית של התואר. 2. תעודת לידה של פולט (1927) - תעודת לידה ממלכת רומניה לבת ד"ר בלאנק. האב מתואר כרופא בן 31, האם רבקה בת 19. 3. תמצית רישום נישואין (1935/1938) - רישום הנישואין האזרחי של מאיר ינקו רדר (Maier Iancu Röder), רוקח יליד בוטושאן, ורבקה גולדשטיין, ילידת בוקרשט. נישואין מ-18 בינואר 1935, מסמך הופק ב-5 במרץ 1938. 4. הודעת שינוי שם מנדטורית (1937) - מסמך דו-לשוני מממשלת המנדט בירושלים: קלר אוז'יאש (Keller Ozjasz) משנה את שמו ליהושע קלר, וילדיו יעקב הירש ורגינה משנים את שמם ליעקב צבי ורבקה. מעיד על עלייה מוקדמת של ענף במשפחה. 5. אישור עבודה רפואי (1953/1955) - תעודת אישור על עבודתו של ד"ר בלאנק במחלקת יולדות בבית החולים "פילנתרופיה" בשנים 1931-1936, חתומה על ידי פרופסור ד"ר נ. גאורגיו. 6. כרטיס קבורה של שמואל בלאנק (1949) - כרטיס קבורה מטעם קהילת יהודי בוקרשט, בית העלמין "פילנתרופיה", 29 בדצמבר 1949. 7. כרטיס קבורה של איזידור גולדשטיין (1949) - כרטיס קבורה נוסף מקהילת יהודי בוקרשט, גוש S.S, שורה 7, קבר 2, 29 בדצמבר 1949. 8. תעודת הכשרה מקצועית של רבקה (1949/1950) - תעודת גמר במקצוע כריכת ספרים מהמרכז להכשרה מקצועית מחדש של משרד העבודה הרומני. משקף את מדיניות ה"פרודוקטיביזציה" - הכשרת יהודים לעבודות כפיים במשק הקומוניסטי. 9. אישור עבודה מבית החולים "בוקור" (1957) - אישור על עבודתו של ד"ר בלאנק כרופא מומחה לרפואה פנימית בספטמבר 1951 עד דצמבר 1957, בית החולים המאוחד "בוקור", רחוב בוקור 10, בוקרשט. 10. פרוטוקול ועדת פנסיות (1957) - פרוטוקול ישיבת המועצה העממית של הבירה, ועדת הפנסיות, מ-27 בדצמבר 1957. אושרה לד"ר בלאנק פנסיה חודשית של 735 לאי (70% משכרו האחרון של 1,200 לאי), לאחר 17 שנות עבודה. 11. קבלת הובלה של SOVROMTRANSPORT - קבלה על תשלום 1000 לאי לחברת הספנות הסובייטית-רומנית עבור הובלת רכוש מבוקרשט (תחנת אובור) לנמל חיפה. שם המשלם: אליזה גולדשטיין. 12-14. אישורי ליגליזציה ואימות מסמכים (1958-1959) - שרשרת אישורים ממשרד המשפטים ומשרד החוץ של הרפובליקה העממית הרומנית, כולל בולים פיסקאליים וקונסולריים, לאימות חתימות וחותמות על מסמכים רשמיים - תהליך הכרחי להכרה בינלאומית של המסמכים. 15-16. תעודת מעבר (Certificat de Călătorie) וויזות (1960) - תעודת מעבר רשמית שהונפקה על ידי הרפובליקה העממית הרומנית ב-28 באפריל 1960, תקפה עד 28 בספטמבר 1960. כוללת תיאור פיזי: גובה 1.72 מ', שיער בלונדיני, עיניים חומות. בדף הוויזות: אישור יציאה מרומניה דרך קורטיץ' (Curtici), ויזות מעבר דרך הונגריה, אוסטריה ושוויץ, ויזת כניסה לצרפת מהצירות הצרפתית ברומניה (8 ביוני 1960). 17-18. שאלון הסוכנות היהודית בפריז (1960) - שאלון דו-לשוני (צרפתית-עברית) של הלשכה הארצישראלית (Office Palestinien) של הסוכנות היהודית בפריז. ד"ר בלאנק מילא את השאלון ביוני 1960, הצהיר על כוונותיו לעלות לישראל, ומסר פרטים על קרובי משפחה בישראל. חתום ב-23 ביוני 1960 עם חותמת הסוכנות היהודית. 19. אישורים נוטריוניים מאוחרים (1961) - אישורים של נוטריון המדינה בבוקרשט מאוקטובר 1961, ככל הנראה להמשך טיפול במסמכים לאחר עזיבתו של ד"ר בלאנק. 20. תעודת רישום פטירה מישראל (1962) - תעודת רישום פטירה רשמית של משרד הפנים הישראלי: ד"ר בלאנק וולף נפטר ב-13 בפברואר 1962, רישום בוצע ב-5 באפריל 1962. סוגרת את המעגל הביוגרפי - נולד ברומניה 1893, נפטר בישראל 1962. סיכום היסטורי: האוסף מתעד את סיפורו של ד"ר וולף בלאנק - רופא יהודי מוערך מבוקרשט, מדור האינטלקטואלים היהודים של רומניה שבין שתי מלחמות העולם. המסמכים משקפים את מסלול החיים האופייני של שארית הפליטה ברומניה: לימודים גבוהים וקריירה מקצועית בתקופה המלוכנית, המשך עבודה תחת השלטון הקומוניסטי, ולבסוף המאבק הבירוקרטי המפרך להגירה - תהליך שכלל אימות מסמכים במשרדי הממשלה, תשלום אגרות, הנפקת תעודת מעבר, ומעבר דרך תחנות מעבר באירופה בדרך לישראל. המסלול: בוקרשט - קורטיץ (גבול) - הונגריה - אוסטריה - שוויץ - צרפת (פריז) - ישראל. ד"ר בלאנק עלה לישראל בקיץ 1960 ונפטר כשנתיים לאחר מכן, בפברואר 1962. המסמכים כוללים גם עדויות לעלייה מוקדמת יותר של בני משפחה (משפחת קלר בירושלים, 1937) ולהובלת רכוש לנמל חיפה דרך חברת SOVROMTRANSPORT. מקור: רומניה.

דיפלומת תואר ראשון במשפטים (Diplomă de Licență în Drept) מקורית מאוניברסיטת באבש-בוליאי בקלוז' (Universitatea „Babeș-Bolyai" din Cluj), הפקולטה למשפטים (Facultatea de Drept), 13 בפברואר 1974 - מתקופת הרפובליקה הסוציאליסטית הרומנית (Republica Socialistă Română). הדיפלומה הוענקה ליוסף ל. ליליינפלד (Lilienfeld L. Iosif), יהודי יליד 27 במאי 1925 בקאריי (Carei), מחוז סאטו מארה (Satu-Mare). הוא קיבל את תואר הבוגר במשפטים בהתמחות משפטים, עם ציון 8 (שמונה) בבחינת הגמר, במושב יולי 1973. הדיפלומה מעניקה לו את כל הזכויות המוקנות לפי החוקים הנהוגים. פרטי המסמך: - מספר דיפלומה: 12067 / 13 בפברואר 1974 - מספר רישום עליון: 109057 - הדפסה: L.P. „Grafica Nouă" II - c 8802/972 2 - הדיפלומה מלווה בנספח לימודים (anexa de studii) מאפיינים חיצוניים: - בפינה הימנית-עליונה מודבקת תמונת זיהוי של בעל התואר, מעליה מוטבעת חותמת עגולה כחולה של האוניברסיטה - במרכז העליון מופיע סמל רומניה הסוציאליסטית עם כוכב וזר - בשוליים השמאליים כתוב אנכית „MINISTERUL ÎNVĂȚĂMÎNTULUI" (משרד החינוך) - מסגרת דקורטיבית מורכבת מקווים גיאומטריים מקיפה את כל הטקסט - חתימות הרקטור והגורמים המנהליים מופיעות בתחתית המסמך - חלק מהשדות (שם, תאריכים, מקומות) מולאו בכתב יד בדיו הדיפלומה מעידה על לימודיו המאוחרים של יוסף ליליינפלד, יליד 1925, שסיים את לימודי המשפטים בגיל 48 - נתון העשוי לרמוז על קשיים בקבלה ללימודים גבוהים של יהודים ברומניה הקומוניסטית, או על חידוש לימודים לאחר עיכוב. קאריי, עיר הולדתו, הייתה מרכז יהודי חשוב בצפון טרנסילבניה, ובמלחמת העולם השנייה הייתה תחת כיבוש הונגרי, אז גורשו יהודיה למחנות ההשמדה. מקור: רומניה.

כתובה חסידית מקורית מטימישוארה (Timișoara), רומניה, 1951 - מתקופת שלאחר השואה. המסמך כתוב בעברית בכתב יד רהוט בסגנון חסידי, על נייר משומש בעל קפלי קיפול אנכיים ואופקיים המעידים על כך שקופל למשלוח. המסמך נפתח בכותרת "ב"ה" (בעזרת השם) בראש העמוד, נוסח מסורתי למסמכים יהודיים. גוף הטקסט כתוב בדיו שחורה בכתב יד רהוט וצפוף, התופס את מלוא רוחב הדף, ועוסק בתנאי הכתובה - התחייבויות הבעל כלפי אשתו, סכום הכתובה, ותנאים כספיים נוספים כמקובל במסמכי נישואין יהודיים. בשורות האחרונות בתחתית העמוד מופיעות הערות נוספות בדיו אדום-ורודה (ורוד-אדמדם), המבדילות אותן מגוף הטקסט השחור. הערות אלו כנראה נוספו מאוחר יותר ועשויות להכיל אישורי עדים, תאריכים נוספים, או הערות רבניות. הנייר נושא סימני הזדקנות אופייניים: כתמים חומים קלים, שחיקה לאורך קפלי הקיפול, וכתמי חימצון בשוליים התחתונים. המסמך הונח על משטח עץ המצוין בשולי התמונות. מקור: רומניה. הכתובה מהווה עדות נדירה להמשך החיים היהודיים ברומניה שלאחר השואה, ובמיוחד לקהילה החסידית בטימישוארה, עיר מרכזית במערב רומניה שהייתה בה קהילה יהודית משמעותית עוד מהמאה ה-19.

שלוש תעודות מקוריות של ארמנד סילבן (Armand Silvan), יהודי רומני מבוקרשט, המתעדות את חייו בין השנים 1949-1955 - תקופת המעבר מהממלכה לרפובליקה העממית הרומנית. 1. תעודת גמר לימודי אדריכלות (Certificat) - הפוליטכניקה בבוקרשט (Politehnica din București), הפקולטה לארכיטקטורה (Facultatea de Arhitectură), 19 במרץ 1949. התעודה מאשרת כי ארמנד סילבן קיבל את תואר "אדריכל דיפלומט" (arhitect diplomat) בישיבת חבר השופטים מיום 17 במרץ 1949, לפי פרוטוקול מס' 813/949. התעודה הונפקה כדי לשמש אותו עד להנפקת הדיפלומה הרשמית, לשם רישום במכון האדריכלים (Colegiul Arhitecților), לפי בקשתו הרשומה במספר 873/949. בפינה השמאלית-עליונה מופיעות שני בולי הכנסה (Timbru Fiscal). התעודה חתומה על ידי דיקן הפקולטה, פרופ' גריגורה יונסקו (Prof. Grigore Ionescu), והמזכיר הכללי. מספר מסמך: 873/949. 2. תעודת גירושין (Certificat de despărțenie) - הרפובליקה העממית הרומנית (Republica Populară Română), מועצת העם של ראיון 1 מאי (Sfatul Popular al Raionului 1 Mai), משרד המצב האזרחי (Starea Civilă). התעודה מתעדת את גירושיהם של ארמנד סילבן ואנה סילבן. פרטי בעל: ארמנד סילבן, בן 34, הוריו הרמן (Herman) וקורה (Cora). פרטי אישה: אנה סילבן, בת 33, הוריה קרול (Carol) וקלרה (Clara). הנישואין פורקו לפי רישום מס' 510 בפנקס הגירושין של המצב האזרחי בבוקרשט, ראיון 1 מאי, מתאריך 21 בפברואר 1951. שמות לאחר הגירושין: האיש נשאר סילבן, האישה נשארה סילבן. התעודה הונפקה ב-23 בפברואר במספר 4019. סדרה Db, מס' 521549. המסמך כולל חותמת רשמית (L.S.) וחתימה. הנייר בעל תבנית דקורטיבית של זיגזגים (guilloche) בצבע חום בהיר. 3. דיפלומת אדריכל (Diplomă) - הרפובליקה העממית הרומנית, משרד ההשכלה הגבוהה (Ministerul Învățământului Superior), 23 במאי 1955. הדיפלומה מעניקה לארמנד סילבן את תואר האדריכל, לאחר שסיים את לימודיו בפקולטה לארכיטקטורה (Facultatea ARHITECTURA), אוניברסיטת יון מינקו בוקרשט (Universitatea Ion Mincu din București), במושב מרץ. הוא הוכרז כאדריכל עם ציון "התקבל" (ADMIS). בפינה הימנית-עליונה מופיעה תמונת דרכון בשחור-לבן של הבוגר, עם הכיתוב "חתימת בעל התואר" (Semnătura titularului). במרכז המסמך מוטבעת חותמת עגולה כחולה של משרד ההשכלה הגבוהה. בכל ארבע פינות מופיע הקיצור "RPR" (Republica Populară Română) בתוך מסגרות דקורטיביות. בשוליים השמאליים כתוב אנכית "MINISTERUL ÎNVĂȚĂMÂNTULUI SUPERIOR". מספר דיפלומה: M.I. 9524. המסמך כולל חתימות של הרקטור, המנהל והמזכיר. האוסף מתעד את מסלול חייו של ארמנד סילבן - מסיום לימודי אדריכלות (1949), דרך גירושין מאשתו אנה (1951), ועד לקבלת הדיפלומה הרשמית (1955) - ומשקף את המערכת הבירוקרטית הרומנית בתקופת המעבר לקומוניזם.

אוסף מסמכי שירות צבאי של מרקו קארו (Marcu Caro) מבוקרשט, רומניה, הכולל צווים, אישורים ורישומי ויזה שנתית ממחוז הגיוס בוקרשט (Cercul de Recrutare București) מהשנים 1922-1940. 1. צו שהייה בבית (Ordin de Rămânere la Vatră) - משרד ההגנה הלאומית (Ministerul Apărării Naționale), מחוז גיוס בוקרשט. צו מס' 2365 מ-7 בפברואר 1940, במקרה של גיוס כללי (în caz de mobilizare). הצו מופנה לחייל (Soldat) מרקו קארו, מחזור 1917, בנם של אברם ומטילדה, תושב בוקרשט, רחוב סטליה 17 (Str. Stelea 17), מחוז אילפוב (Ilfov). תוכן הצו: "בהתאם לצו של משרד ההגנה הלאומית, מתבשר כי עם הכרזת הגיוס תישאר במקום, בביתך, באופן זמני, ותהיה מוכן לקבל פקודות." חותמת עגולה: "רומניה - Cercul de Recrutare" עם חתימת מפקד מחוז הגיוס בוקרשט, דרגת קולונל. 2. עמוד ההוראות (Instrucțiuni) - הצד השני של הצו, עם כתובת ידנית "רח' סטליה 17, בוקרשט" וחותמת אימות מ-22 בנובמבר. ההוראות כוללות 10 סעיפים: הצו מיועד לשימוש בשהייה בבית בעת גיוס, לקצינים וחיילים; המקור נשמר ביחידה שהוציאה אותו; הצו נמסר לאדם המיועד שידביק אותו בפנקס השירות הצבאי; הצו מבטל כל צו גיוס קודם (צהוב או אדום); צו הגיוס הישן יוחזר על ידי מפקד החיל משמר; בעלי צווי שהייה בבית אינם רשאים לעזוב את מקום מגוריהם יותר מ-24 שעות, ולתקופה ארוכה יותר עליהם לדווח על כתובתם החדשה לתחנות המשטרה; קציני מילואים יחזיקו ציוד מלא; נגדים וחיילים יחזיקו בגדים ונעליים תקינים ושני סטים של תחתונים. 3. צו שהייה בבית - סריקה נוספת עם הערות וסימונים, כולל סימון על "Set. C.M.T." (שף חיל משמר), התאריך "22.11." והמילה "ajutetoare" (עזרה/סיוע). המסמך מציג שוב את הנתונים: מרקו קארו, מחזור 1917, בנם של אברם ומטילדה, תושב בוקרשט רח' סטליה 17, מחוז אילפוב, עם חותמת "רומניה - Cercul de Recrutare". 4. תעודה (Adeverință) - נספח מס' 3 להוראה מס' 54,600. התעודה מאשרת כי מרקו קארו, מחזור 1917, בנם של אברם ומטילדה, בעל כתובת קבע בבוקרשט רח' סטליה 17, מחוז אילפוב, התייצב במחוז הגיוס בוקרשט תת-מרכז 2 (C.R. Buc subcentru 2) להבהרת מצבו הצבאי, ונרשם בטבלה השמית במס' 389. התעודה הונפקה על פי מסמך מס' 13 של המטה הכללי מ-5 בנובמבר 1939. תאריך הנפקה: 20 בנובמבר 1939, בוקרשט. חותמת עגולה כחולה: "רומניה - Cercul de Recrutare București" עם סמל רומניה. מספר הדפסה: C. 21.398, ההדפסה המרכזית M.O. 5. ויזה שנתית והעברות (Viza Anuală și Mutații) - עמוד מפנקס השירות הצבאי עם רישומי ויזה שנתית: ויזה מ-2 בנובמבר 1922 ("Prezent. viza la 2-XI 1922"), שייך לרגימנט C.M. (Reg. C.M.), תחת מחוז הגיוס בוקרשט, עם חותמת עגולה סגולה "רומניה - Cercul Recr. București" וחתימה; ויזה נוספת מ-1 באוקטובר 1923 ("Prezent. viza la 1-X 1923"), שייך לרגימנט C.M. 6. אוסף רישומי ויזה וחותמות גיוס - ארבעה רבעים: - רבע 1 (שמאל עליון): ויזה מ-28 בנובמבר 1929, רגימנט 6 חיל רגלים (Reg. 6 Infanterie), העלאה/גיוס, חתימת קפטן, חותמת "רומניה - Cercul de Recrutare București". - רבע 2 (ימין עליון): ויזה מ-6 בנובמבר 1936, רגימנט 9 משמר המלך (Reg. 9 Garda M. V.), חותמת עגולה כחולה, חתימת קפטן. - רבע 3 (שמאל תחתון): ויזה מ-14 בינואר 1939, סעיף 2 חוקתי משמר המלך (R. art. 2 Cgt. Garda M. V.), חותמת "רומניה - Cercul de Recrutare București". - רבע 4 (ימין תחתון): כתובת ידנית "רח' סטליה 17", רישום מ-29 במרץ 1939 "הוצג - הצגה לא להישאר בבית" (Prezentat prezentare n' la vatră), אימות מ-12 באוגוסט 1940, חותמת "רומניה - Cercul de Recrutare București". האוסף מתעד את הקריירה הצבאית של מרקו קארו, חייל יהודי ממחזור 1917 מבוקרשט, לאורך שני עשורים (1922-1940), כולל ויזות שנתיות, אישורי התייצבות, וצו שהייה בבית בעת גיוס - מסמך המעיד על מעמדו הצבאי המיוחד בתקופת מלחמת העולם השנייה.

אוסף מסמכים היסטוריים של משפחת זילברמן (Zilberman) מיאשי (Iași), רומניה, הכולל תעודות לימוד וכרטיסי מעבר (Certificat de Călătorie) לישראל משנות ה-50 וה-60. 1. תעודת בגרות (Diploma de Maturitate) - הרפובליקה העממית הרומנית, משרד החינוך והתרבות. הוענקה להרשקו א. אוולין (Herscu I. Eveline), ילידת 21 באפריל 1931 ביאשי. סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון מס' 2 "מיכאי אמינסקו" (Școala Medie nr. 2 M. Eminescu) ביאשי, מגמה ריאלית, בשנת הלימודים 1960/1961. מספר תעודה: 145924. תאריך הוצאה: אוגוסט 1961. 2. גיליון ציונים (Situația la Învățătură) - רישום ציונים של הרשקו א. אוולין לאורך כיתות ח'-י"ב ובחינות הבגרות. כולל ציונים במקצועות: רומנית, רוסית, לטינית, היסטוריה, כלכלה מדינית, מתמטיקה, פיזיקה, כימיה, מדעי הטבע, גאוגרפיה, ציור, מוזיקה. בחינות הבגרות: רומנית (7), היסטוריה של רומניה (5), מתמטיקה (6), פיזיקה (7), כימיה (7), יסודות הדרוויניזם (7). ממוצע כללי: 6.57. בית ספר מס' 2 מיכאי אמינסקו, יאשי, מושב יולי 1961. 3. תעודת אחות מטפלת (Diplomă de Soră de Ocrotire) - משרד הבריאות, הרפובליקה העממית הרומנית. הוענקה להרשקו א. אוולין (Herscu I. Eveline), ילידת אפריל 1931 ביאשי, לאחר שסיימה את בית הספר לאחיות ביאשי (Școala de Surori de Ocrotire din Iași) ב-10 באוקטובר 1950, בציון ממוצע 9.00 (מצטיינת). התעודה הונפקה על בסיס צו-חוק מס' 57 מ-14 בפברואר 1949. תאריך הנפקה: 20 באוגוסט 1952, בוקרשט. מספר: 88/873 מ-26 במרץ 1955. 4. תדפיס מגיליון הציונים של בית הספר לאחיות (Extract din Foaia Matricolă) - עבור וויאץ אוולין (Voicatz Eveline). כולל ציונים ב-25 מקצועות: אנטומיה ופיזיולוגיה (9), בקטריולוגיה (7), טכניקת טיפול בחולה (8), פסיכולוגיה ופדגוגיה (9), פתולוגיה כללית (7), מחלות פנימיות (9), כירורגיה קטנה (9), טיפול בילד (9), תזונה והיגיינת מזון (9), פרמקולוגיה (9), רפואת ילדים (8), מיילדות וגינקולוגיה (9), שחפת (9), מחלות מין (8), מחלות זיהומיות ואפידמיולוגיה (10), פתולוגיה כירורגית (10), היגיינה בית ספרית וטרום-בית ספרית (9), פרזיטולוגיה (9), סטטיסטיקה ודמוגרפיה (9), עזרה סוציאלית (8), טיפול בשטח (8). ציון ממוצע: 9.00. 5. כרטיס מעבר (Certificat de Călătorie) - עבור זילברמן פאני (ZILBERMAN FANI), ילידת 17 בספטמבר 1901 ביאשי. תושבת יאשי, רח' מרשל מלינובסקי 34. יעד: ישראל. תאריך הנפקה: 11 בספטמבר 1963. תוקף עד: 11 בספטמבר 1964. מספר: 0141558. תיאור פיזי: קומה בינונית, שיער שיבה, עיניים חומות, פנים סגלגלות, ללא סימנים מיוחדים. 6. עמוד הויזות של כרטיס המעבר של פאני זילברמן - כולל ויזות וחותמות מעבר: יציאה מרומניה דרך קורטיץ' (CURTICI) ובניאסה (BANEASA) ב-11 בספטמבר 1963, ויזת מעבר של לגציית ישראל בבוקרשט, ויזת מעבר איטלקית (מס' 1828) עם מספנים קונסולריים, מעבר דרך רומא ונאפולי/ג'נובה, טיסת TAROM. 7. כרטיס מעבר (Certificat de Călătorie) - עבור זילברמן סילביה (ZILBERMAN SILVIA), ילידת 14 בינואר 1936 בפודו אילואיי (Podu Iloaiei). תושבת יאשי, רח' ג'. דימיטרוב 75. יעד: ישראל. מלווה בבנה אדריאן בן ה-5. תאריך הנפקה: 27 ביולי 1963. תוקף עד: 27 ביולי 1964. מספר: 0139323. תיאור פיזי: קומה נמוכה, שיער שחור, עיניים חומות, פנים עגולות, ללא סימנים מיוחדים. 8. עמוד הויזות של כרטיס המעבר של סילביה זילברמן - כולל ויזות מעבר: הונגריה (ויזת מעבר ללא עצירה, מס' 5518), אוסטריה (מעבר ללא עצירה, מס' 4484, בוקרשט), לגציית ישראל בבוקרשט (03/03067), איטליה (ויזה מסדר רגיל מס' 1828, עם מספנים קונסולריים), יציאה מנאפולי/ג'נובה, טיסת TAROM. תאריכי מעבר: ספטמבר-נובמבר 1963. 9. כרטיס מעבר (Certificat de Călătorie) - עבור זילברמן מאיר (ZILBERMAN MEER), יליד 5 באפריל 1901 ביאשי. תושב יאשי, רח' מרשל מלינובסקי 34. יעד: ישראל. תאריך הנפקה: 11 בספטמבר 1963. תוקף עד: 11 בספטמבר 1964. מספר: 0141557. תיאור פיזי: קומה בינונית, שיער לבן, עיניים ירוקות, פנים סגלגלות, ללא סימנים מיוחדים. 10. עמוד הויזות של כרטיס המעבר של מאיר זילברמן - כולל ויזות וחותמות מעבר: יציאה מרומניה דרך קורטיץ' ובניאסה ב-11 בספטמבר 1963, ויזת מעבר של לגציית ישראל בבוקרשט, ויזת מעבר איטלקית (מס' 1829) עם מספנים קונסולריים, מעבר דרך רומא ונאפולי/ג'נובה, טיסת TAROM. 11. תצוגת סקירה של חמשת המסמכים המרכזיים - תעודת האחות המטפלת, כרטיס המעבר של סילביה, תעודת הבגרות, כרטיס המעבר של פאני, וכרטיס המעבר של מאיר. האוסף מתעד את מסעה של משפחת זילברמן מיאשי - לימודים מקצועיים (אוולין הוסמכה כאחות מטפלת ב-1950 וסיימה בגרות ב-1961) ועלייה לישראל (מאיר, פאני וסילביה עם בנה אדריאן בשנים 1963-1964).

אוסף תמונות היסטוריות של משפחת שיחים (Sichim) מגאלאץ (Galați), רומניה. 1. דיוקן שתי אחיות - סלי ולילי שיחים (Seli și Lili Sichim). צילום סטודיו ספיה של שתי ילדות לבושות בשמלות כהות עם צווארונים לבנים וסרטי שיער לבנים. הילדה מימין מניחה את ידה על כתף אחותה. על גב הגלויה כתוב ברומנית בכתב יד: "Ca amintire de la nepoatele voastre Seli si Lili Sichim" תרגום: "לזכרון מאחייניותיכם סלי ולילי שיחים" תאריך: 27 בפברואר 1944, גאלאץ. הגלויה ממוענת ל: "Dragilor mei unchi Tani si Bercu Sichim" תרגום: "לדודים היקרים שלי טני וברקו שיחים" 2. דיוקן נער עם אות ומדליה - צילום סטודיו ספיה של נער לבוש בחליפה כהה עם צווארון לבן רחב וסרט לבן אלכסוני על פני החזה עם מדליה או כוכב במרכז. הנער ניצב ליד שולחן מכוסה בד מעוטר. על גב הגלויה כתוב ברומנית בכתב יד: "Iti oferi Acest portret La amintire Dela Nepoata Matole Rosica Zichim" תרגום: "מציעה לך דיוקן זה לזכרון מאחייניתך מטולה רוזיקה זיחים" תאריך: 17 במרץ 1936, גאלאץ. התמונות הודפסו על נייר צילום וינטג' עם שוליים מסולסלים (scalloped edge) אופייניים לתקופה. הן מהוות עדות נוגעת ללב לקשרי משפחה שנשמרו בין האחייניות והאחיינית לבין דודיהן, למרות המרחק ותקופת מלחמת העולם השנייה.

אוסף מסמכים היסטוריים מרומניה וישראל השייכים למשפחת אברמוביץ' מבוקרשט. 1. תעודת לידה רומנית (Extract din registrul de Naștere) - הוצאה רשמית ממרשם הלידות של בוקרשט לשנת 1912. התעודה מתעדת את לידתו של ילד בשם בנטין (Bentin) ב-15 ביוני (Junie) 1912. אב: חיים אברמוביץ' (Haim Abramovici), בן 39. אם: טני רוזה א. אלדייר (B. Tani Roza A. Aldeire), בת 32. עדים (Martori): יוסף וניקולאה. מספר תעודה: 4505 (ומספר תיק 1479). התעודה כוללת חותמות רשמיות: חותמת "ELIBERAT DOVADA" (אישור הנפקה), חותמת עיריית בוקרשט (Primăria Municipiului București), חותמות מס פיסקליות, וחותמת אימות: "Extractul s'a libera fără nici-o răsăritură, ștersură, adăugire sau îndreptare" (התעודה הונפקה ללא מחיקות, תיקונים או תוספות). הונפקה על ידי המשרד המרכזי למעמד אזרחי (Oficiul Central de Stare Civilă), הגלילה הראשונה הצהובה של בוקרשט (Primăria Sectorului I Galben). 2. כרטיסי בריאות (Carnet Medical) - מדינת ישראל, משרד העליה. שני כרטיסי בריאות רשמיים: - כרטיס מספר 38082 - לאברמוביץ' בנטין (ABRAMOVICI BENTIN), יליד 1912. - כרטיס מספר 38083 - לאברמוביץ' אנה (ABRAMOVICI ANA), ילידת 1915. הכרטיסים כוללים: - רשימת זריקות חיסון (Liste des injections d'immunité) עם עמודות לחתימה, תאריך, כמות וחומר. - חיסון נגד אבעבועות שחורות (VACCINE CONTRE LA VARIOLE). - בדיקות רפואיות: חזה וריאות (Thorax et Poumons), לב (Coeur), בטן (Abdomen). - תצלומים אישיים של בעלי הכרטיס. - חותמת רשמית של משרד הבריאות (משרד העלייה). - תאריך בדיקה: 4 ביולי 1950. - הערה בכתב יד בדיו כחול: "Oli'eh avec enfant Aurel-Hous" (עולה עם ילד אוריאל-חוס) - רישום המעיד על עליית המשפחה לישראל עם ילד. המסמכים מתעדים את מסעה של משפחת אברמוביץ' מרומניה לישראל - מלידה בבוקרשט ב-1912, דרך בדיקות רפואיות לקראת עלייה ב-1950, ועד הגעה לישראל.

שני מסמכים היסטוריים מרומניה השייכים למשפחת טוביאס מיאש. 1. כרטיס עובד (Carte de Lucrator) - הונפק לרבקה טוביאס, תופרת שמלות (Croit dame) מיאש. תאריך לידה: 20 ביוני 1920. תאריך הנפקה: 2 באוקטובר 1947. מספר כרטיס: 201823/316. הונפק על ידי משרד העבודה של רומניה (Ministerul Muncii). כולל תצלום אישי, חותמות רשמיות של לשכת העבודה ביאש (Camera de Muncă Iași) וחתימת העובדת. 2. תעודת פטירה (Certificat de Deces) - שכפול רשמי (DUPLICAT) של תעודת הפטירה של מרקו טוביאס, המכונה טוביה, אביה של רבקה. נולד ב-10 בפברואר 1880 ביאש. נפטר ב-30 ביוני 1941 בפודו אילואיי (Podu Iloaiei), מחוז יאשי. הוריו: לייבה מרקו (אב) וריפקה איטה (אם). הרישום נעשה במרשם האוכלוסין ב-26 ביולי 1945 בפודו אילואיי. השכפול הונפק ב-19 באפריל 1973, מספר מסמך 340. מאושר בחותמות פיסקליות (TIMBRU FISCAL) ובחותמת נוטריון ממשלתי מיאש (Notariatul de Stat Județean Iași).