תיק 136 הוא מכתב קצר אך רב-משמעות – שני עמודים בלבד – מהמטה המרכזי של הצנטרלה היהודים ברומניה (Centrala Evreilor din România) בבוקרשט, המופנה אל המשרד היהודי המחוזי (Oficiul Județean) בצ'רנוביץ (Cernăuți). עמוד השער של התיק, בכתב יד, נושא את הכיתוב "Centrala Evreilor din România – Dosar Nr. 136", עם חותמת "X" אדומה ותוספת בעט "controlat" (בוקר) המעידה על ביקורת פנימית של המסמך. המכתב עצמו נכתב "בעקבות דוח שהוגש על ידי מר אלכסנדרו יוסטר (Alexandru Juster), מבקר בסקציה הפיננסית של הצנטרלה היהודים ברומניה" – כלומר, זהו מכתב פנימי-מנהלי שמטרתו להסדיר ולתעד רשמית תוכנית שכבר גובשה בשטח, ולא הצעה ראשונית.

המכתב "מאשר את הקמת הוועדה", המורכבת משבעה אנשים שיופקדו על ניהול "פעולת הגירת היהודים שהוגלו לטרנסניסטריה": 1. ד"ר פליטר אוטו – יו"ר המשרד היהודי המחוזי 2. ד"ר דישה לודוויג – יו"ר קהילת היהודים 3. לר סיגמונד – ראש הסקציה הפיננסית של הקהילה 4. ד"ר נויבורן פריך – ראש השירות המנהלי של הקהילה 5. ד"ר שטרנליב פרדיננד – רופא 6. ד"ר וייס אוסקר – יו"ר בית משפט לשעבר 7. ד"ר בינוביצ'י בנו – מנהל בנק לשעבר וועדה זו הוסמכה "לקבל את הרישום להגירה, לגבות את הסכומים הנקובים לצורך הגירה כזו, ולתת קבלות כחוק." הכספים היו אמורים להיות מופקדים בבנק בצ'רנוביץ ומועברים לזכות הצנטרלה היהודים ברומניה בבוקרשט.

המכתב מפרט תשע סעיפי תנאים מדויקים לתוכנית ה"הגירה": 1) מחיר לכל אדם שיעד ל"הגירה", מעל גיל 18, הוא 480,000 לי (ארבע מאות ושמונים אלף), משולם לחשבון הצנטרלה היהודים ברומניה. 2) ילדים עד גיל 18 משלמים מחצית מהסכום – 225,000 לי. 3) יחד עם יהודי טרנסניסטריה, גם יהודי צ'רנוביץ עצמם יכולים "להגר" באותו מחיר – בתנאי שהם קרובי משפחה של המוגלים לטרנסניסטריה.

סעיף 4 חושף את המנגנון המבצעי בפועל: "יהודי טרנסניסטריה, שיעדו ל'הגר', יאותרו על ידי כוחות הז'נדרמריה מיד לאחר שהסכומים המלאים הופקדו בצ'רנוביץ ונשלחו לזכות הצנטרלה היהודים ברומניה בבוקרשט. יהודים אלה, כאשר יאותרו, יובאו לוכי הרגיל (Vechiul Regat), שם ישהו עד להעלייתם על אונייה בנמל (בריילה, טולצ'ה, סולינה או קונסטנצה)." זהו התיעוד המרכזי בתיק: מנגנון "פדיון" של פליטים מוגלים – יהודים שסבלו את גירוש כפוי לטרנסניסטריה, שאותם ניתן היה, עבור תשלום כספי כבד, "לגאול" ולהוביל חזרה לרומניה הישנה, ומשם – בהנחה שהתוכנית התממשה – להוציא בים דרך נמלי הדנובה או הים השחור.

סעיפים 5–9 מפרטים תנאים בירוקרטיים נוספים: 5) סכומים שהופקדו כבר קודם לכן בחברת "רומניה" (Soc. "ROMANIA") או בבנק אחר, על ידי יהודים שבינתיים הוגלו, יוכרו על ידי הצנטרלה היהודים ברומניה – אך "רק נומינלית, בלבד עבור המפקיד שכעת עומד להגר מטרנסניסטריה." אותו הדבר חל על מפקידים שנותרו בצ'רנוביץ (סעיף 3) המהגרים כעת עם קרוביהם מטרנסניסטריה. 6) הסכומים המופקדים יישארו בלתי נגישים בידי הצנטרלה היהודים ברומניה למשך 60 יום. אם בינתיים המוגלה לא יאותר, או יוכח שמת בינתיים, הסכומים יועמדו לרשות המפקידים ללא כל ניכוי. 7) סכומים שהופקדו, המייצגים את עלות ה"הגירה", יוחזרו במלואם למפקידים במקרה שה"הגירה" לא תתבצע. 8) באשר ליהודים שהוגלו מעבר לבוג (Peste Bug – אזור עומק טרנסניסטריה, שם התנאים היו הקשים ביותר), הם יאותרו באותם תנאים ויוחלו עליהם אותם הליכים כמו על המוגלים מצד זה של הבוג. 9) לא יתקיים שום חוזה או הסכם אחר בין המהגרים לצנטרלה – "ההוראות הנוכחיות מהוות את הבסיס היחיד להגירה."

תיק 136 מתעד היבט מוכר אך קשה לעיכול בהיסטוריה של יהודי בוקובינה וצ'רנוביץ בשנות המלחמה: 1. תוכנית "פדיון" רשמית ומתועדת: בניגוד לתפיסה הפשוטה שגירוש לטרנסניסטריה היה תהליך חד-כיווני, המסמך מוכיח כי לצד מכונת הגירוש וההשמדה, פעלה גם – בתקופות מסוימות ובאישור רשמי – תוכנית "פדיון" ממוסדת: תשלום סכום כספי כבד (480,000 לי – סכום עתק לרוב היהודים באותה תקופה) יכול היה לאפשר, בתיאוריה, איתור, הוצאה מטרנסניסטריה, והובלה לכיוון נמלי יציאה מרומניה. 2. תלות מוחלטת בהון פרטי ובקהילה: המחיר הגבוה משמעו שרק משפחות בעלות אמצעים כלכליים משמעותיים – או קהילות שגייסו כספים בשמם – יכולות היו לנסות ולנצל את המסלול. זהו עוד ביטוי למציאות שבה הישרדות תחת המשטר האנטישמי הותנתה, פעמים רבות, בהון פרטי. 3. קשר לבריחה, מעפילים ופרטיזנים: תוכניות מסוג זה, שכללו הובלה לנמלי הדנובה (בריילה, טולצ'ה, סולינה) ולים השחור (קונסטנצה), מתקשרות באופן ישיר למסלולי ה"עלייה ב' " וההעפלה של יהודים רומנים ובוקובינאים לארץ ישראל בשנות המלחמה – אוניות כמו "סטרומה" ואחרות יצאו מאותם נמלים. יהודי צ'רנוביץ ובוקובינה שהצליחו להימלט מטרנסניסטריה, בדרכים דומות לזו המתועדת בתיק, לעיתים המשיכו במסלול הגעה לספינות מעפילים. 4. הוועדה המקומית – עוגן קהילתי בתוך משבר: שבעת חברי הוועדה בצ'רנוביץ – רופאים, יו"רי קהילה, מנהלי בנק לשעבר – מגלמים את המנגנון הקהילתי היהודי שהמשיך לפעול, ולו באופן חלקי ומוגבל, בתוך תנאי הרדיפה הקשים ביותר, במאמץ לחלץ ולו מעטים מבין הרבים.