רקע: "רומניה ליברה" ומשפט פוגרום יאשי
"רומניה ליברה" (România Liberă - "רומניה החופשית") היה עיתון יומי בוקרשטאי שיצא לאור בתקופת המשטר הקומוניסטי המתבסס. ב-1948 רומניה כבר נמצאת תחת שלטון קומוניסטי מלא: המלך מיכאי גורש בדצמבר 1947, הרפובליקה העממית הוכרזה.
פוגרום יאשי התרחש ב-29 ביוני 1941 - היום הראשון של פלישת גרמניה לברית המועצות. כוחות רומניים וגרמניים ביחד טבחו ב-13,000 עד 15,000 יהודי העיר. אלפים נוספים מתו ב"רכבת המוות" - קרונות בקר אטומות שנשלחו ברחבי רומניה, שבהן מתו היהודים מחנק, צמא ומכות.
המשפט שמסוקר כאן מתנהל שנים לאחר הפוגרום ומהווה מאמץ ממשלתי לתעד ולהעניש את הפושעים. הגיליון מתאר ישיבות עדויות מרתיחות.
עדות פינקלשטיין וילים: הלוטנאנט עם הרמקול
פינקלשטיין וילים (Finkelstein William) מזכיר את זוועות הימים ההם ומביא ראיה חדשה לאשמת לוטנאנט בבש (Babeș):
בבש נסע ברחובות יאשי ברכב עם רמקול, ודרך הרמקול הניא את האוכלוסייה היהודית מ-"להתנגד בשום צורה לחיפושים" - הטעיה מכוונת שנועדה למנוע בריחה. ולאחר מכן, מלווה בכפרל בלבד, נכנס לבניין אחד ורצח 7 יהודים ופצע קשות שניים נוספים.
זוהי עדות על שיטה של הרגעת הקרבנות ואז הריגתם - שיטה ממוסדת שאפשרה לקומץ כוחות לבצע רצח המוני.
עדויות ניצולי "רכבת המוות"
הרשקוביצ'י אמיל (Herșcovici Emil), אחד הניצולים מ"רכבת המוות", מביא ראיות חדשות נגד הנאשם טריאנדף ומתאר כיצד ירה בו על אחד מחבריו ברכבת.
ולדמן הרשקו (Waldman Herșcu) ראה את טריאנדף יורה ב-לפה שוורץ (Lipa Svarț) - יהודי שהשתגע בתוך הקרון המלא בגוויות. שוורץ כבר לא ידע מה הוא אומר, ובראותו את טריאנדף פנה אליו בטון אלים. מפקד הרכבת ירה בו על המקום.
שניאר תיאובל (Șneier Teobal) תיאר את הזוועות ברכבת - ובמיוחד את האופן הנורא שבו נאלצו להרוות את צמאם.
סוימוביצ'י לאון (Soimovici Leon) סיפר על זוועות טריאנדף. סורה פליקס (Sura Felix) הצהיר כי הנאשם מירון ניקולאה (Miron Nicolae) הרג את בנו.
המעצר הדרמטי: שומר שהובא כעד - זוהה כרוצח
במהלך שמיעת העדויות נעצר ורטיז'אן (Vârtejanu), שומר ציבורי בפלויאשטי שהובא כעד במשפט - וזוהה על ידי עדים כאחד ממשתתפי הטבח ביאשי.
הפרקליטות פתחה חקירות ביום הקודם. הוכח כי ורטיז'אן השתתף במספר שוד ורצח. הוצא נגדו צו מעצר.
זהו רגע דרמטי: עד שנבא להעיד על אחרים - זוהה בעצמו כפושע ונעצר באולם בית המשפט.
עדויות נוספות - שמות הנאשמים והקורבנות
חיים אברם (Haim Avram) והרשקו יוסוב (Herșcu Iosub) מתארים כיצד נלקחו משפחותיהם ומאשימים בחריפות את צ'רצ'אה דומיטרו (Cercei Dumitru).
איציק שטרול ויואן ג'ה. מתארים את האכזריות שביצע צ'יובוטראשו דומיטרו (Ciobotărașu Dumitru).
לאזאר פאול (Lazăr Paul), עד ההגנה של ויבוסקי (Vivoski), נאלץ לאשר את תפקידו החשוב של הנאשם בהשמדת האוכלוסייה היהודית - ולמרות שהוא ידיד האשים נאלץ לציין שהאחרון ציווה לירות ביהודים בפקודה: "עשה חובתך, נוצרי".
ליבוביצ'י אברם (Leibovici Avram) מראה כיצד נותר ליבוביצ'י מנדל חרש מהמכות שקיבל בנציבות. מביאים עדויות נגד: קוסונסקו דימיטרה, בלנדוץ, סקובאי שטפן, האראלמב פרטסקו, אלכסנדרו פסריקה.
מויסה שמיל (Moise Șmil) מזהה את ליבוביצ'י אברם - אחד מעדי ההגנה - כסוכן לשעבר של הגסטאפו.
אברם מנדלוביצ'י (Avram Mendolovici) מאשים את הנאשם צ'ובאנו יון (Ciobanu Ion) שרצח את אמו - למרות שהמשפחה הגישה לו אירוח בביתם.
הרשיסייקו (Hershseicu) מדבר על התפקיד החשוב שמילאה העיתונות בטרור שהופעל על היהודים, ומצטט כתבה של ה"עיתונאי" פסקו (Pascu) שכתב לאחר הטבח: "זרם דם מעט מדי. אנו זקוקים ל-29 ביוני נוסף".
ידיעות נוספות בגיליון: לאומיות, עבודה ותעמולה קומוניסטית
הגיליון מכיל ידיעות נוספות המשקפות את רומניה הקומוניסטית של 1948:
הפגנת "פדרציית הלאומנים האנטיפאשיסטים": ארגון לשעבר אסירים ומגורשים פוליטיים פרסם מחאה על משפט הטבח ביאשי, וקרא לגזר דין מרבי: "הרוצחים ותליינים של למעלה מ-8,000 קורבנות מיאשי... מייצגים שרידים מעופשים של הבורגנות."
שינוי שמות רחובות בבוקרשט: הוחלפו שמות בולווארד ברטיאנו, קטרגי ואחרים בשמות מנהיגי מהפכת 1848. נדרשת בדיקה נוספת של שמות שעדיין נושאים "אנשי ריאקציה ואנטי-סובייטים" כגון קלמנסו ואריסטיד בריאן.
קורסי קיץ למורי שפה רוסית: המכון ללימודים רומנו-סובייטי מארגן קורסי קיץ בשפה הרוסית למורים - סימן לסובייטיזציה המואצת של החינוך הרומני.
ייצור פלדה בוולאהיצה: ראיון עם מנהל החדש של מפעל פלדה בוולאהיצה (אודורהאי), שהולאם לאחר 23 באוגוסט 1944, על הגדלת הייצור פי 6 ועל "חבלנות הקפיטליסטים" לפני הלאמה.
💡 דיווח מ"רומניה ליברה" 1948 חושף את מה שקרה ביאשי ביוני 1941: לא רק רצח המוני, אלא מערכת מחושבת של הרגעה ("אל תתנגדו"), ואז רצח - ועיתונות שהסיתה ואחר כך קראה לעוד דם. שבע שנים אחרי, בבית המשפט, ניצולים מזהים את רוצחיהם - ואחד מהם נעצר תוך כדי עדותו.