רכבת המוות של יאשי (יוני-יולי 1941) - עדות ראשונה מקרונות הבקר החתומים
תאריך: 29 ביוני - 6 ביולי 1941
מקורות: יד ושם, מוזיאון השואה בארה"ב (USHMM), ראדו יואניד "The Holocaust in Romania", מתתיהו קרפ "Holocaust in Romania: 1940-44"
רקע: פוגרום יאשי, 29 ביוני 1941
ב-22 ביוני 1941 פלשו גרמניה הנאצית ורומניה לברית המועצות (מבצע ברברוסה).יאשי, עיר במולדוויה הסמוכה לגבול הסובייטי, הייתה בית לכ-50,000 יהודים - מחצית מאוכלוסיית העיר.
ב-28-29 ביוני 1941, בהסתת השלטונות הרומניים ובסיוע יחידות SS גרמניות, פרץ הפוגרום.חיילים רומנים, שוטרים ואנשי SS עצרו כ-5,000 יהודים ודחפו אותם לחצר מטה המשטרה.כמעט מחציתם נורו או הוכו למוות כבר באותו יום.
בסך הכול נרצחו כ-13,000 יהודים בפוגרום יאשי ובשתי רכבות המוות - אחד מאירועי הרצח ההמוני הראשונים של השואה ברומניה.
הרכבת הראשונה: מיאשי לקלראשי - 17 שעות בקרון חתום
בערב 29 ביוני הוחלט ל"פנות" את היהודים שעוד היו בחיים.בין 2,430 ל-2,590 ניצולי הטבח בחצר המשטרה צעדו לתחנת הרכבת.לאחר ספירה ארוכה הועלו לקרונות בקר - בין 80 ל-200 יהודים בכל קרון, ב-33 עד 39 קרונות.
הכנת הקרונות: השובים עמעמו את פתחי האוורור במסמרות.בחוץ עיטרו את הרכבת בסיסמות: "יהודים קומוניסטים" ו**"רוצחי חיילים גרמנים ורומנים"**.
הרכבת, בפיקוד סרג'נט יון לאוצ'ה (Ion Leucea) ויחידת משטרה, יצאה מיאשי בשעות הקטנות של 30 ביוני.במשך 17 שעות נסעה במסלול מפותל: טירגו פרומוס ← פשקאן ← לספזי ← חזרה לפשקאן ← רומן ← חזרה לטירגו פרומוס.
בטירגו פרומוס נעצרה הרכבת.מאות כבר מתו.3-4 קרונות נפתחו, הגופות הוצאו.כ-200 הניצולים שנמצאו בקרונות שנפתחו הובלו על ידי קומיסר המשטרה יון בוטז (Ion Botez) לבית כנסת סמוך.מי שניסה לשתות משלוליות בדרך - נורה על ידי בוטז.תושבי הכפרים אוימו בעונש מוות אם יסייעו ליהודים.
"רצח בלי גבול" - עדותו של אנדריי קלראשו
אנדריי קלראשו (Andrei Călărașu), אביו ואחיו היו בין המגורשים.הם נדחסו לקרון בקר עם 120 אנשים, והקרון נחתם ויצא לדרך איטית.
במהלך המסע, שארך כמעט שבוע:
- חלק מהכלואים מתו מצמא ומרעב.
- אחרים איבדו את שפיות דעתם.
- חלקם שתו שתן כדי להרוות את צמאונם.
הגופות - ביניהן גם אביו ואחיו של אנדריי - החלו להירקב.
אנדריי ניצל הודות לויוריקה אגריצ'י (Viorica Agarici), נציגת הצלב האדום ברומניה, שעמדה על כך שיפתחו את הקרונות באחת התחנות.הגופות הוצאו, הקרונות אווררו, והניצולים קיבלו מים.
רכבתו של אנדריי הגיעה לבסוף לקלראשי.הניצולים הורדו מהקרונות.אנדריי חלה בדלקת ריאות והושכב על רצפת בית הכנסת המקומי.החיילים הרומנים המשיכו לרצוח יהודים גם בקלראשי.
הניצולים שוחררו רק לאחר חודשיים של מעצר במחנות בקלראשי ובפודו אילואיי.
הקצין טריאנדף והסרת הגופות - "שלם" בבגדים
ב-1 ביולי עברה הסמכות על הרכבת לסגן-משנה אורל טריאנדף (Aurel Triandaf) - אותו טריאנדף שיעצר בפברואר 1948 ממש בתוך ארמון המשפט בבוקרשט.
טריאנדף ציווה לפתוח את הקרונות שנותרו ולהוציא את הגופות.משום שהיהודים היו חלשים מכדי לעבוד, הובאו צוענים מקומיים לפרוק את הגופות.תשלומם: בגדים וחפצי ערך מן המתים.
יותר מ-650 גופות הועמסו על משאיות ועגלות ונלקחו לבית העלמין היהודי המקומי.שם נחפרו תעלות גדולות כקברי אחים - הגדולה שבהן החלה כבר ב-29 ביוני, יום לפני הגעת הרכבת.לאחר שהגופות הושלכו לקברים, הן הותזו בנוזל דליק והועלו באש.
תחנות המוות: מירצ'שט, סבאואני, רומן
ב-2 ביולי הגיעה הרכבת למירצ'שט - שם פורקו 327 גופות ונקברו בשולי העיירה יוגאני.
ב-3 ביולי עברה הרכבת דרך סבאואני והמשיכה לרומן.אך ברומן סירבו להכניס את הרכבת לתחנה בגלל הצחנה שעלתה מהקרונות.הרכבת נשלחה בחזרה לסבאואני.שם פורקו עוד 300 גופות - והניצולים נבדקו על ידי צוות רופאים צבאיים, שהורו לתת להם מים.
הרכבת חזרה לרומן - שם פורקו עוד 55 גופות, וחלק מהניצולים רוחצו ועברו דליק (הדבקה).עוד מספר תחנות - ואז, ב**-6 ביולי**, הגיעה הרכבת ליעדה הסופי בקלראשי.
רק 1,076 מן הכלואים שרדו את המסע.בקלראשי הם נכלאו במחנה מאולתר בחצר רגימנט הרגלים ה-23.עוד רבים מתו בחודשיים שהותם במחנה לפני שהוחזרו ליאשי.
הרכבת השנייה: 20 ק"מ בשמונה שעות - לפודו אילואיי
הרכבת השנייה יצאה גם היא בבוקר ה-30 ביוני.היא נשאה 1,902 יהודים ב**-18 קרונות**, יחד עם 80 גופות של נרצחי הפוגרום שהועמסו על הרכבת.
יעדה: פודו אילואיי, כ-20 ק"מ בלבד מיאשי.אך המסע ארך שמונה שעות.
כמו ברכבת הראשונה - מאות מתו בדרך מחנק, צמא וחום.רק 708 מהכלואים הגיעו לפודו אילואיי.שם הם נכלאו בבתי כנסת או שוכנו אצל משפחות יהודיות.הניצולים נותרו בין חודש לשלושה חודשים לפני שהורשו לחזור ליאשי.
ויוריקה אגריצ'י - האשה שעמדה מול המוות
ויוריקה אגריצ'י (Viorica Agarici) הייתה חברת הצלב האדום הרומני, מוצבת באחת התחנות שבהן עצרה רכבת המוות.
לפי העדויות, אגריצ'י שמעה את הבכי והזעקות מתוך הקרונות החתומים - ועמדה על כך שיפתחו אותם, על אף התנגדות החיילים הרומנים.היא ארגנה הוצאת גופות, איוורור הקרונות וחלוקת מים לניצולים.
סיפורה של אגריצ'י הוא אחת הדוגמאות הבודדות לאומץ אזרחי באותם ימים אפלים.לימים הונצחה כחסידת אומות העולם על ידי יד ושם.
משמעות היסטורית וגנאלוגית
רכבות המוות של יאשי הן אחד מאירועי הרצח ההמוני הראשונים של השואה ברומניה, ואחד המתועדים ביותר.הן מהוות נקודת מפנה בתולדות יהודי רומניה: לאחריהן, לא היה עוד ספק בדבר כוונת המשטר האנטונסקואי להשמיד את יהודי רומניה.
לחוקרי גנאלוגיה: רשימות הניצולים מרכבות המוות נשמרות בארכיונים ובמאגרים של יד ושם ושל JewishGen.חיפוש שמות משפחה מיאשי במאגר "Jews From Iași Who Survived the Transports" יכול לאתר קרובים שהיו ברכבות.
סיכום
רכבות המוות של יאשי אינן רק פרק בתולדות השואה - הן עדות ליכולת האנושית לאכזריות, אך גם לאומץ: אשה אחת, ויוריקה אגריצ'י מהצלב האדום, התעקשה לפתוח קרונות חתומים - ובכך הצילה חיים.