רקע: קהילה מפוצלת בין עולמות
יהודי רומניה לא היו גוף אחד.בין החסידים המסורתיים במרמרוש ובצפון טרנסילבניה, ליהודים המודרניים והמתבוללים בבוקרשט ובצ'רנוביץ, היה פער עצום בלבוש - פער ששיקף עולמות תרבותיים שונים לחלוטין.
חשוב לזכור כי "רומניה" של אז כללה אזורים בעלי היסטוריה שונה לחלוטין: הממלכה הישנה (מולדביה וולאכיה), בוקובינה ההבסבורגית, טרנסילבניה ההונגרית-אוסטרית, ובסרביה הרוסית.כל אחד מן האזורים הללו השפיע אחרת על אופנת לבושם של היהודים שחיו בו.משום כך, תמונות משפחתיות מן העשורים הללו הן לעיתים קרובות הרמז הטוב ביותר לקבוע אם משפחה הייתה חסידית, מסורתית או מודרנית - ולאיזה אזור הייתה שייכת.
גברים חסידים: הקפוטה, הגרטל והשטריימל
החסידים שמרו על הלבוש המזרח-אירופי המסורתי, שהתגבש בפולין ובליטא והתפשט אל הקהילות היהודיות של רומניה:
1. הקפוטה (Kapote): מעיל שחור ארוך, עד הברך.היה עשוי בד כהה וחלק, ונחשב ללבוש מכובד לימות החול ולשבת.לצדה נפוץ גם הבקישה - מעיל קצר וארוך-שרוולים מבד גס, לימות החול.
2. הגרטל (Gartel): אבנט בד ארוך שנכרך סביב המותן ומפריד בין "הלב העליון" ללב התחתון - ציון סמלי של הפרדה בין הרוחני לגשמי.גם לבני ה"מתנגדים" (לא-חסידים) היה אבנט דומה.
3. השטריימל (Shtreimel): כובע פרווה גבוה ורחב, שנלבש בעיקר בימי שבת וחג ולשולחנות טיש אצל האדמו"ר.בצפון רומניה ובמרמרוש הוא היה סמל מרכזי של הופעתו החיצונית של החסיד.
4. כובע יומיומי וספודיק: בימות החול חבשו כובע קטיפה, "ספודיק" (כובע פרווה גבוה אך נמוך מן השטריימל) או כובע צילינדר.
5. סממנים נוספים: טלית קטן שנשאו תחת החולצה וציציותיו נראו לעיתים, פאות (סייד-לוקס) ארוכות, זקן ארוך, ולעיתים מגבעות.יהודי מרמרוש וסיגט נראו כך ממש עד השואה.
גברים מודרניים: החליפה האירופית
המודרניים - סוחרים, רופאים, עורכי דין, אנשי מקצועות חופשיים ויהודים משכילים - אימצו לבוש אירופי מלא כבר בראשית המאה:
1. חליפת צמר בשלושה חלקים (מקטורן, וסט ומכנסיים ארוכים), בגזרה שעברה שינויים עם חילופי האופנה.
2. כובע ועניבה: כובע מגבעת (homburg או fedora), חולצה לבנה ועניבה.בחוגי ההשכלה והציונות הצעירים לבשו לעיתים גם "לבוש עברי" - חולצה פתוחה ועניבה בהשראת החלוצים.
3. ברחובות הערים לא ניתן היה להבחין ביהודי לפי הלבוש: בבוקרשט וביאשי, שבהן חיו עשרות אלפי יהודים, יהודי לבוש היטב נטמע בין שאר תושבי העיר.היהודים אף עודדו את אימוץ הלבוש האירופי, כחלק מתפיסת "התיקון" (Emancipation) וההשתלבות בחברה.
בין שני הקצוות - החסיד בלבושו המסורתי והיהודי המתבולל בלבושו האירופי - נעו רבים במנעד שביניהם: יהודים מסורתיים שלבשו חליפה מודרנית וחבשו כובע, ושמרו על סממנים יהודיים בלי להיראות, כמלוא מובנם, "חסידים".
נשים: פאה נכרית ואופנה משתנה
הנשים הדתיות חבשו פאה נכרית (שייטל) או כיסוי ראש, ולבשו חצאיות ארוכות ושרוולים ארוכים, בהתאם לדרישות הצניעות.
אך גם כאן התרחשה התמודדות מתמדת עם האופנה.באירופה שבין המלחמות התפתח ויכוח הלכתי חריף על אורך החצאית והשרוול, לנוכח קיצורם של הבגדים באופנה הכללית.
הנשים המודרניות, במיוחד בערים הגדולות, לבשו בהתאם לאופנה האירופית המשתנה: שמלות קיץ קלות בשנות ה-20, חצאיות קצרות יותר, כובעים ופאשנות.צ'רנוביץ, שנקראה "ירושלים של בוקובינה", הייתה מרכז אופנה ותרבות גרמנית שבו נשים יהודיות התלבשו בסגנון וינאי.
גם אופן כיסוי הראש היה סמן תרבותי: הפאה הנכרית הלכה והתקצרה והלכה ונעשתה "חלקלקה" יותר, ובחוגים מודרניים הוחלפה בכובע אופנתי (מצחייה, כובע לבד) - סימן לזהות יהודית שהלכה והתעצבה מחדש, לאו דווקא לנטישת המסורת.
הבדלים אזוריים בולטים
ארבעה אזורים מובחנים:
1. בוקובינה וצ'רנוביץ (Cernăuți / Czernowitz): מושפעת מאוד מתרבות אוסטרו-הונגריה.היהודים דיברו גרמנית, לבשו לבוש אירופי מכובד, ונחשבו למודרניים במיוחד.צ'רנוביץ שימשה מרכז תרבות יהודי מגוון ופתוח.
2. בסרביה וקישינב (Chișinău): מושפעת מרוסיה.לבוש מעורב - קפוטות וספודיקים לצד חליפות אירופיות.רבים מן היהודים היו סוחרים בכפרים, ולכן לבשו לעיתים לבוש עממי רומני-רוסי: כובע קטיפה גבוה ומעיל ארוך.
3. צפון טרנסילנניה ומרמרוש (Sighet, Satmar): מעוז חסידי.שטריימל, קפוטה, גרטל ופאות, וכמעט ללא חדירה של אופנה מודרנית.באזורים אלה שלטה המקובלות הדתית גם בלבוש, והשמירה על הופעה חסידית הייתה מהותית לזהות.
4. הממלכה הישנה (בוקרשט, יאשי): היהודים היו עירוניים ומתבוללים תרבותית.מכנסי ספורט וחגורה לבנה בקיץ, כובעי קש, מעילים בסגנון פריזאי בחורף.עם זאת, גם בערים אלו המשיכו לפעול קהילות דתיות שביניהן נשמר לבוש מסורתי.
שנות השואה: 1940-1944
המלחמה הפכה את הלבוש לסמן של שלילת זכויות.בבוקובינה ובבסרביה, תחת השלטון הרומני והסובייטי, הוטלו הגבלות ואיסורים.
בגירוש לטרנסניסטריה (1941-1942) נלקחו מן היהודים חפציהם ורכושם, והם הגיעו אל הבוץ ואל הביצות כשלגופם מה שלבשו בעת הגירוש - חסרי מעילים, בנעליים בלויות.יהודי צ'רנוביץ גורשו לבדם למחנות עבודות כפייה, רבים מהם נספו מרעב ומקור.
חורף 1941-1942 היה קטלני במיוחד: עשרות אלפי מגורשים מתו מן הקור ומן המחלות במחנות טרנסניסטריה.בתנאים אלה, בגד הפך לחומר גלם של הישרדות - סחר חליפין עם איכרים תמורת מזון, ירושה של בגדים בין בני משפחה, ותפירת בגדים לילדים שנותרו עירומים.
עם זאת, גם בתוך הגטו והמחנות המשיכו יהודים לשמור על סממנים של לבוש יהודי - ציצית, כיסוי ראש, ומנהגים - כמעשה של התנגדות רוחנית.
אחרי המלחמה: 1945-1950
הקהילה שנותרה, ברובה עקורה וחסרת כול, נעה בין עוני לבין תנועות עקירה.
בשנים הראשונות של השלטון הקומוניסטי הושפע הלבוש מן הסגנון הסובייטי - פשוט, מעשי ואחיד.הבגדים נעשו חסרי-מאפיינים דתיים או לאומיים, הן משום הכלכלה הדלה הן משום הצנזורה על זהות דתית.
החלוץ והעולים לארץ ישראל לבשו את לבוש תנועות הנוער - חולצת "השומר הצעיר" או "החלוץ" עם שרוך וכובע, סמל לערכים חלוציים ולחיים חדשים.עבור רבים מן הניצולים, המעבר לחלוציות ולתנועה ציונית היווה גם שינוי חיצוני: מעברים מבגדיהם של העיירה אל המדים הפשוטים והעממיים של הקיבוץ.
מן הצד השני, יהודים שנשארו ברומניה אימצו את לבושם של שכניהם הרומנים - שינוי שהאיץ את ההיטמעות והטשטש את גבולות הזהות היהודית בעשורים שלאחר מכן.
המשמעות ההיסטורית: מה מלמד הלבוש
1. מגוון בקצב שונה: המעבר מן הלבוש היהודי המזרח-אירופי אל הלבוש האירופי המודרני התרחש ברומניה בקצב משתנה - מהיר בערים ובבוקובינה, איטי מאוד בכפרים החסידיים.רומניה של המאה ה-20 הציגה את כל הקשת: מן השטריימל המסורתי של מרמרוש עד חליפות הפרווה של בוקרשט.
2. תיעוד ויזואלי כמקור גנאלוגי: תמונות משפחתיות הן לעיתים הרמז הטוב ביותר לקבוע את זהותה התרבותית של המשפחה: אופן כיסוי הראש, נוכחות ציצית, סגנון הבגד, סוג הנעליים ואף אופן הסתפרות - כולם מלמדים אם מדובר במשפחה חסידית, מסורתית או מודרנית, ובאיזה אזור חיה.
3. שואה וזהות: בשנות השואה הפך הלבוש מחפץ יומיומי לסמל של זהות, ומכשיר של הישרדות.בגד שבו גורשו היהודים, שנשמר בידי ניצולים שנים רבות, משמש היום כעדות היסטורית במוזיאונים.
4. זיכרון ומחקר: רוב מחקרי הלבוש היהודי ברומניה מבוססים על אוספי תצלומים, על ספרי זיכרון לקהילות (Yizkor Books), ועל מוצגים במוזיאונים היהודיים - ביניהם מוזיאון "Veiled Meanings" בניו יורק, מוזיאון יהודי בוקרשט, ומוזיאון ההיסטוריה והתרבות של יהודי בוקובינה בצ'רנוביץ.
אינדקס שמות מוזכרים
- טראיאן פופוביץ (Traian Popovici) - ראש עיריית צ'רנוביץ (1892-1946), הציל כ-20,000 יהודים מגירוש לטרנסניסטריה. דמות מפתח בקהילת צ'רנוביץ - מרכז תרבות ואופנה יהודי בבוקובינה.
- יון אנטונסקו (Ion Antonescu) - הקונדוקטור של רומניה בשנים 1940-1944, הורה על הגירושים של יהודי בוקובינה ובסרביה לטרנסניסטריה - ובכך קבע גם את גורל לבושם של המגורשים.
- אליעזר וייסל (Elie Wiesel) - סופר וחתן פרס נובל, יליד סיגט שבמרמרוש. יצירתו תיעדה את עולמה של הקהילה החסידית במרמרוש - כולל הופעתם ולבשם של אנשי העיירה.
- רבי יואל טייטלבוים (Rabbi Yoel Teitelbaum) - אדמו"ר מסאטמר, יליד סיגט שבמרמרוש. מנהיג חסידי בולט בתקופה שלפני השואה, נאמן למסורת לבוש הקפוטה והשטריימל.
- משה רוזן (Moshe Rosen) - מחבר ומהדיר שהתכתב עם קהילת צ'רנוביץ. בשנת 1941 הוזמן להיות הרב הראשי של צ'רנוביץ, ובשנים שלאחר מכן תיעד את חיי הקהילה.
- ז'אן אנצל (Jean Ancel) - היסטוריון של השואה ברומניה, מחבר "The History of the Holocaust in Romania", ממקורות התיעוד המרכזיים לתולדות יהודי רומניה.