ביוגרפיה

איסי וייספלד נולד ב-1928 ביאשי. ערב מלחמת העולם השנייה הייתה קהילת יאשי אחת הגדולות באירופה - מתוך כ-70,000 תושבים, כ-47,000 היו יהודים. וייספלד תיאר כי מאז המאה ה-18 היו יהודי רומניה "מקובלים בקושי": "לעתים קרובות הוכו ועברו טרור, אך התרגלנו וחיינו עם זה". אביו עבד כרפד רהיטים עבור הצבא הרומני; קצין רומני הזהיר את המשפחה על הפוגרום הצפוי והם הצליחו להסתתר. בזכות קשריו של האב לא גורשה המשפחה מיאשי, והיא שרדה בגטו היהודי של העיר. אביו נהרג בהפצצת בעלות-הברית ב-1944, שבועות אחדים לפני שחרור העיר בידי הצבא האדום. וייספלד היגר לקנדה ב-1948 והיה ממייסדי מוזיאון השואה במונטריאול ויו"ר אגודת ניצולי הדיכוי הנאצי ואגודת ניצולי השואה היהודים-הרומנים. כל חייו נאבק להכרת אחריות רומניה לפשעי משטר אנטונסקו - נשיא רומניה קונסטנטינסקו נענה לחלק מדרישותיו (תוכנית לימודי שואה בבתי-הספר), ואילו צ'אושסקו, שאותו חייג בעצמו, סירב.

מעורבות בפוגרום ובמשפט

ניצול שהעיד על הסתתרות משפחתו בעליית הגג הודות לאזהרה מראש של קצין רומני, ועל מה שראה משם - ריכוז הגברים והנערים, הירי ממקלעות על הגגות, ורצח יהודים בתוך בתיהם. כן העיד על "רכבות המוות" ועל גורל המגורשים בכפר פודו אילואיי. עדותו מדגישה כי הפוגרום לא היה אירוע ספונטני אלא מבצע מתוכנן של הרשויות הרומניות.

עדויות וציטוטים קשורים

עדותו המלאה - מתוך ריאיון ל-JTA (2000) ועדות במוזיאון השואה במונטריאול (1998)

הזימון לעירייה - המלכודת

"היה זה יום ראשון. המשטרה המקומית באה לייעץ לכולם ללכת לעירייה, ל-Prefectura de Politia, כדי להחליף את תעודות הזהות. אחרת, לא יוכלו לנוע חופשי ברחובות בלעדיהן. אנשים יצאו ולא שבו עוד."

"הוריי חשדו את הגרוע מכול. ממחבוא בעליית הגג של ביתם צפו הנער ואביו באימה כיצד מרכזים גברים ונערים ולוקחים אותם."

הרצח ברחובות ובבתים

"הרשויות סגרו את השערים, הציבו מקלעים על הגגות וירו באנשים. הם נכנסו לבתים וירו באנשים. הנוצרים אמרו לאחר מכן שמעולם לא חשבו שיראו דבר כזה. חלקם עזרו, אך רובם נשארו בפנים מאחורי דלתות נעולות."

"רכבת המוות"

"כ-6,000 יהודים מהעיר הועלו לאחר מכן לרכבת מוות, כ-120 עד 130 בכל קרון. זו הייתה רכבת בקר. לא היה אוויר, לא היה מים. הם החזיקו את הרכבת על מסילה מתה במשך 48 שעות, עדיין ללא אוויר או מים. אנשים שתו את השתן והזיעה של עצמם כדי לנסות להישאר בחיים, והם איבדו את דעתם והכו זה את זה."

"לאחר מכן הובלה הרכבת לכפר קטן בשם פודו אילואיי, שם פרקו את הגופות והשליכו אותן לקברי-אחים."

על אחריות רומניה

"בין 1941 ל-1945 השתתפו הז'נדרמים והמשטרה המקומית הרומנים בהריגת יהודים באקראיות, בלי עזרת הנאצים. הם עשו עבודה טובה מאוד בהשמדת יהודים בלי מעורבות גרמנית."

"באשר לאותן ממשלות, 'לא היו זוועות רומניות, נקודה' - אומר וייספלד. 'הם מעדיפים להאמין שגרמניה הרגה 6 מיליון יהודים בעצמה. אך המציאות היא אחרת.'"

מהמוזיאון במונטריאול (1998)

"לכן היה להם [לרומנים] הרבה עזרה, ואיש לא יכול היה להימלט."