ביוגרפיה

לאונרד זאיצ'סקו נולד ב-1927 ביאשי, בנם של הורים משכילים - אביו, שנחשב עמוד התווך של המשפחה, היה אוטודידקט יוצא דופן שדן עם פרופסורים לאוניברסיטה ולמד ליד מנורת הנפט עד השעות הקטנות. זאיצ'סקו היה תלמיד מצטיין; ב-1940, בעקבות חקיקת ממשל ג'יגורטו, גורשו היהודים מבתי-הספר. מכיתתו בבית-הספר היהודי מתו 14 תלמידים בפוגרום. לימים למד ספרות באוניברסיטה תחת "הדיקטטורה השלישית" ועבד בעיתונות שלפני 1989; הוא מגדיר עצמו "יהודי שחי תחת שלוש דיקטטורות: קרליסטית, אנטונסקיאנית וקומוניסטית; הרביעית בכלא". ב-2016 עוטר בידי נשיא רומניה על תרומתו לשימור זיכרון השואה, יחד עם מרסל פישל ויאנקו צ'וקרמן.

מעורבות בפוגרום ובמשפט

ניצול "רכבת המוות" יאשי-פודו אילואיי, שהיה בן 14 בעת הפוגרום. אביו מת ברכבת יאשי-קלראשי ונקבר בקבר-אחים בכפר יוגאן שעל גדת הסירט. עדותו מתארת את הרקע, את חיסול סבו בידי הלגיונרים ימים אחדים לפני הפוגרום, את האווירה בגטו, את האיסוף בחצר ה-Chestură (מטה המשטרה) ואת מראה הרב המשותק שהוכה למוות. זאיצ'סקו מדגיש כי הפוגרום לא היה התפרצות ספונטנית אלא תוצאה של תעמולה אנטישמית שנמשכה מאות שנים.

עדויות וציטוטים קשורים

עדותו המלאה - מתוך ריאיון מפורט לעיתון "Libertatea" (דצמבר 2019)

רקע וחיסול הסב

"סבי מצד אבי חי בבולוארי. על-פי החקיקה דאז, יהודי העיירות רוכזו ביישובים גדולים יותר, ולכן סבי נדד ליאשי. הוא נהרג בשולי יער טִיגָנָשִי בידי לגיונרים. על גופו השאירו חרות את סמל משמר הברזל. הם עינו אותו. לצידו, מוכת דם, שכבה הספר 'אמנות ילדות' - הוא היה מביא אותה לי. לא הספיק. זו הייתה הקרבה הראשונה מצד משפחתי. זה קרה ימים אחדים לפני הפוגרום."

אווירת הגטו

"שררה אווירה מזעזעת על יאשי. פינו אותנו מרחוב פָּקוּרָארי, שהוכרז אזור צבאי, אל טַרְגוּל קוּקוּלוּי - מעין גטו. שם, ובפודו רושו, רוכזה האוכלוסייה היהודית... אנשים פחדו וחדלו לצאת לרחוב. החלונות הוסוו. גם החשמליות הוסוו, נסעו בלילה כמו רפאים, כמו מפלצות. אווירה של גיהינום, בלי הגזמה."

"רבים מחברינו ושכנינו הרומנים, שרק יום קודם לכן ליטפו את ראשי - למחרת הסבו לנו עורף וסירבו אפילו לדבר איתנו. מדובר גם בצביעות וגם בפחדנות."

"השליכו כרוזים אנטישמיים: 'יהודי טוב הוא יהודי מת' - כרוזים שקראו לרצח, מלאי שנאה ויסקרלית שהצטברה שנים רבות בחינוך, בבית-הספר ובדת."

האיסוף בחצר ה-Chestură

"בבוקר ה-29 [יוני] נכנסו לבניין שוטרים סמויים ובמדים ופרה-צבאי רומני שהכרתיו ועזרתי לו פעמים רבות. איתם היו שני קציני אס-אס. באו לקחת רופא ילדים יהודי שנפצע והסתתר אצלנו. כך נפלנו גם אנו בפח. אבי עלה למעלה כששמע גרמנית. עליתי בעקבותיו. את הרופא השליכו על אלונקה ישנה. לקחו את כולנו - את ד"ר שנוּרֶר ואת בנו, האדריכל שנורר. גירשו אותנו ברחובות עד למטה המשטרה (Chestura). השליכו אותנו לתוך העמודה הגדולה, באור השחר. אחדים היו בפיג'מה, כפי שהוצאו ממיטתם."

הרב המשותק ו"מסדר המוות"

"הלכתי ברחוב I.C. Brătianu, ידיים למעלה. לפנינו ראיתי קבוצה שנשאה על כיסא זקן מזוקן, משותק. היה יום ראשון, חג הקדושים פטרוס ופאולוס, היה מלחמה, שום דבר לא נע. האיש המשותק הזה היה תלמיד-חכם יהודי, מחצר רבנית. ברגע שנכנסו לחצר המטה, הכה חייל את הזקן בראשו במוט ברזל. חלקי גולגולת ניתזו עלי. אבי משך אותי מיד. 'אבא, ממה שאני רואה, לא נשוב עוד'. 'שב בשקט, אין זה בדיוק כך...'

"הגעתי לחצר המטה. אלפי אנשים, לבושים בקושי, מוטלים על הריצוף. בחצר היו גם ילדים. רשמית ידוע שמתו לפחות 150 ילדים, וכמה עשרות נשים שלא רצו להיפרד מבעליהן ומהוריהן."

"בחצר המטה, סביב שעת הצהריים, כמו לאות, התחילו לירות בכל הנשק..."

משפט האב ורכבת המוות

"אבי מת ברכבת יאשי-קלראשי ונקבר ביוגאן, כפר שלא היה לו מושג לא לאלוהים ולא לבני-אדם. איפשהו על גדת הסירט, במחוז רומן. נקבר בקבר-אחים יחד עם יותר מ-300 גופות."

על הצלת יהודים בידי רומנים

"ביד ושם נטועים כשבעים עצים לזכר הרומנים שהיו אציליים, לא ויתרו על אנושיותם ובסיכון חייהם הצילו יהודים. אך אילו היו השבעים הללו 700, או 7,000, או 70,000 - הפוגרום לא היה מתרחש. או שהיה מתרחש, אך לא באותה עוצמה."

מוטו

"אפשר להישאר אדם גם בתנאים בלתי-אפשריים!"