ביוגרפיה

ליונל פליס היה אחד מהניצולים הבודדים של הטבח ביאשי. הוא היה ילד בן 6 בלבד בעת הפוגרום (29 ביוני 1941). הוריו, לופו ועדה, התגוררו בדירה בקומה הראשונה בבניין ברחוב ברטיאנו, במרכז יאשי. בעת מתן עדותו היה בן 91.

מעורבות בפוגרום ובמשפט

פליס ומשפחתו נלקחו מביתם בשחר 29 ביוני 1941. הם הובלו ל-Chestura (מטה המשטרה), שם ראה פליס כילד מדרגת גופות ואיש מלא דם שהתחנן שיירו בו עוד כדור. אמו הצילה את המשפחה כשכרעה ברך לפני קצין רומני והתחננה שיחוס על בנה. אביו שהה יום ולילה במרתף המשטרה, ואילו רוב הגברים הועלו ל"רכבות המוות". שניים מדודיו היו בין המועלים - אחד הציל את חייו של השני במחיר חייו שלו, כשנתן לו את השתן שלו.

עדויות וציטוטים קשורים

עדותו של ליונל פליס

"בשחר יום ראשון, 29 ביוני 1941, כשעדיין ישנו כולנו בדירתנו, נשמעו יריות מהרחוב, ואחריהן צעקות ויללות שהעירו אותנו. אמי הבינה מיד מה מתרחש וצעקה באימה: 'פוגרום!'. אני, שמעולם לא שמעתי מילה זו, לא הבנתי מה היא אומרת, אך הבנתי שאין מדובר במשהו טוב. אז אמרה אמי שנתחבא מתחת למיטה בחדר השינה שלהם, וביקשה שלא אדבר, לא אתעטש או אשתולל ולא אזוז."

"לא עבר זמן רב ושמענו נקישות חזקות באגרוף בדלת הכניסה לדירה וקול צעק שנפתח. זה היה קולו של אנאקה, מנהל הבניין. כשראה שאיננו פותחים התחיל לקלל ולאיים, ואחר כך הלך וחזר עם גרזן שבו פרץ את הדלת ונכנס לדירה מקלל שאינו רואה אותנו. אנחנו רעדנו מחבואים מתחת למיטה כשאנאקה התחיל לבזוז את ביתנו."

"כשהגענו לחצר המשטרה (Chestura), מבפנים נשמעו יריות, וכשהשער נפתח יכולתי לראות מדרגת גופות ואיש מלא דם שישב על המרצפת נשען בגבו על המדרגה, והתחנן שיירו בו עוד כדור כדי שהכל יגמר. אמי הבינה איזו גורל מצפה לנו וניגשה לקצין רומני בכניסה, כרעה ברך לפניו, לקחה את ידו ונשקה אותה ואמרה לו בוכה: 'אדוני הקצין, אותי ואת בעלי תוכל להכניס בשער, אך את הילד הזה אני מתחננת שתשאיר בחוץ ותאמץ אותו. הוא יאהב אותך כל חייו!' הקצין, שהיה צעיר, עזר לה לקום ואמר: 'גברתי, אנא, אל תבכי, אחפש דרך לעזור לכם.' והוא עמד בדיבורו."