הכל התחיל משם אחד: אברהם אושיה. סבא שלי. אדם שהגיע מרומניה לישראל, בנה כאן את חייו, ומעולם לא דיבר הרבה על העבר. מאחורי השם הזה השתרר שקט ארוך. מי היו הוריו? מאיזו עיר באו? מה קרה להם שם, ברומניה, בשנים שלפני המלחמה ובמהלכה?

לא ידעתי כמעט כלום. רק שמות בודדים שעברו מפה לאוזן, ותחושה שיש שם סיפור שמחכה שיגלו אותו. התחלתי לחפש - לא בארכיונים עדיין, אלא בשיחות עם בני משפחה ובחיפושים ראשוניים באינטרנט. לא ידעתי אז שהמסע הזה יוביל אותי לארכיונים ברומניה, למסמכים בני מאה שנה, ולגילוי שישנה את הבנתי את המשפחה שלי לנצח.

המסמך הראשון שמצאתי היה תעודת נישואין. רבקה משה וקופל אושיה, נישאו ב-7 במאי 1923 בעיר יאשי שברומניה. קופל היה נגר בן 23, רבקה בת 22. שניהם התגוררו ברחוב פאקורארי מספר 19.

אבל הפרטים החשובים באמת היו אלה שלא חיפשתי: שמות ההורים. קופל היה בנם של לייב ודינה אושיה. רבקה הייתה בתם של קלמן וצירלה משה. במסמך אחד, קפצתי שני דורות אחורה.

זה היה הרגע שבו הבנתי: כל מסמך פותח דלת למסמך הבא. שמות ההורים שמצאתי כאן הפכו למפתחות חיפוש בארכיונים - כל שם הוביל לתעודת לידה, כל תעודת לידה חשפה עוד שמות.

תעודת הלידה של קופל סיפרה לי סיפור שלם. הוא נולד ב-15 בספטמבר 1899 ביאשי. אביו, לייב אושיה, היה בן 34, מוביל מים במקצועו - אדם שהעביר מים בחביות מהבאר לבתים. אמו, דינה, הייתה בת 26. הם התגוררו ברחוב ברוסקאריי מספר 65.

פתאום, השם "אושיה" כבר לא היה רק שם של סבא - הוא היה שם משפחה עם היסטוריה, עם כתובת, עם רחוב בעיר אמיתית. יכולתי לדמיין את לייב עם החביות שלו ברחובות יאשי, את דינה מטפלת בבית, את קופל התינוק שגדל להיות נגר.

בתעודה מופיע עד בשם "ברקו בן אברהם" (Bercu sin Avram). האם היה קרוב משפחה? השם "אברהם" שבתוך השם הזה הדהד באוזניי - האם זה צירוף מקרה שסבא שלי נקרא אברהם?

תעודת הלידה של רבקה סיפרה את הצד השני של המשפחה. היא נולדה ב-27 ביוני 1900 ביאשי. אביה, קלמן משה, היה בן 28 והפעיל קרוסלה (מריצה). אמה, צירלה, הייתה בת 24. הם התגוררו ברחוב פאקורארי מספר 28.

שני רחובות, שתי משפחות - אושיה ומשה - שבעוד כמה שנים ייפגשו ויתחתנו, ומהחיבור שלהם ייוולד סבא שלי. האם הם הכירו כשכנים? האם הרחובות שלהם היו קרובים זה לזה?

בתעודה מופיע עד בשם "אברהם בן משה" (Avram sin Moise) - אברהם בן משה. השם "משה" היה לא רק שם משפחה אלא סימן דרך: כל מסמך שהכיל את השם הזה הוביל לעוד קרוב משפחה.

ככל שהתעמקתי, גיליתי שרבקה לא הייתה בת יחידה. תעודות לידה נוספות חשפו אח אחר אח: חווה ביילה (נולדה 1897), נוטה (נולד 1907), לייזר (נולד 1909), נחמן לייביש, ומלכה. כולם ילדיהם של קלמן וצירלה משה. כולם נולדו ביאשי. כולם גרו באותו רחוב.

פתאום, משפחת משה כבר לא הייתה רק רבקה - היא הייתה שישה אחים, שישה סיפורים, שישה ענפים שכל אחד מהם מוביל למקום אחר. כל תעודת לידה חשפה את אותם הורים - קלמן וצירלה - ואת אותה כתובת ברחוב פאקורארי. המשפחה גדלה מול העיניים שלי, תעודה אחר תעודה.

ואז הגיע הגילוי הבלתי צפוי: שמות משפחה נוספים החלו להופיע במסמכים. שם אחד במיוחד חזר שוב ושוב: קרויטורו.

אחד הגילויים המרגשים ביותר היה שמשפחת משה ומשפחת קרויטורו נשזרו זו בזו. חווה ביילה משה, אחותה הגדולה של רבקה, נישאה ללייב קרויטורו, סנדלר במקצועו. ונחמן משה, אחיה של רבקה, נישא למירחיא קרויטורו. שתי משפחות מאותה עיר, שהתחתנו ביניהן פעמיים.

מנשה קרויטורו, בנם של חווה ביילה ולייב, נולד ב-3 ביוני 1920 - הוא היה בן-דוד של סבא. שם המשפחה "קרויטורו" המשיך להופיע לצד "משה" במסמך אחר מסמך. כשמצאתי את תעודות הנישואין, הבנתי שהן לא רק שכנים או חברים - הן משפחה אחת מורחבת.

אבל השמחה שבגילוי המשפחתי התערבבה בכאב: מנשה נספה בשואה. בן-דוד של סבא, שנולד ב-1920, לא שרד. שם נוסף ברשימת הנספים, עוד סיפור שנקטע.

זה הרגע שבו הבנתי שמחקר משפחתי הוא לא רק עץ אחד - הוא רשת שלמה של משפחות שלובות זו בזו. כל חתונה מחברת שני עצים, וכל עץ מסתעף לעוד ועוד ענפים - אבל חלק מהענפים נקטעו בשואה.

בין המסמכים מיאשי נתקלתי בתעודת לידה נוספת ממשפחת אושיה: חיה פייגה אושיה (Haya-Feiga Usie), שנולדה ב-3 באוגוסט 1904 ביאשי. אביה: לייב אושיה (Leib Usie), בן 34 - אותו לייב שהיה מוביל המים, אבא של קופל. אמה: דינה. הם התגוררו ברחוב לסקר קטרגיו 98 ביאשי.

תעודת הלידה נרשמה כ-מספר 1564 בפנקס הלידות של יאשי לשנת 1904. העד שנכח ברישום היה גיאורגה קורבו (Gheorghe Corbu), בן 86.

בשולי התעודה מופיעה הערה מאוחרת: פייגה נישאה בשנת 1939 ליעקב מצבסקי ביאשי, תחת מספר נישואין 39. כלומר, פייגה לא נספתה - היא נישאה והקימה משפחה משלה. מרשימת העולים מ-1973 עולה כי יעקב ופייגה מצבסקי אכן עלו לישראל יחד עם בנם לייב, והתגוררו במגדל העמק.

עכשיו ברור שלקופל היו שני אחים: יהושע (1902) ופייגה (1904). משפחת לייב ודינה אושיה הייתה משפחה גדולה, כולם ביאשי.

בין המסמכים נתקלתי בתעודת לידה מסתורית: יהושע קופל, נולד ב-18 בפברואר 1902 ביאשי. אמו: דינה קופל. אביו - לא צוין. במסמך אחר התברר שיהושע היה אחיו של קופל. שניהם בניה של דינה.

אבל מסמך הלידה של יהושע הכיל פרט מטריד: הרישום בוטל ב-1959, ובאותה שנה יהושע ויתר על אזרחותו הרומנית. מה קרה? למה בוטל הרישום? האם היה נשוי למלכה - אותה מלכה שמופיעה במסמכים נוספים?

החיבור בין המסמכים מתחיל לצייר תמונה, אבל חלק מהפינות נשארות מעורפלות. כך זה במחקר משפחתי - לא כל שאלה מוצאת תשובה מיד, ולפעמים השאלות הבלתי פתורות הן אלה שדוחפות אותנו להמשיך לחפש.

המסמכים המשיכו להגיע, ואיתם גילוי מרגש: לסבא שלי, אברהם אושיה, היו שישה אחים. קופל ורבקה אושיה הביאו לעולם שבעה בנים בסך הכל - משפחה גדולה שנולדה בין יאשי ורומן שברומניה.

הבן הבכור היה לאון (אריה) אושיה, שנולד ב-1924 בעיר רומן. אחריו מנדל אושיה (1926, רומן) - שבארץ עיוותו את שם המשפחה ל"יהושע". מנדל הוא היחיד במשפחה שמצאתי שהותיר אחריו עדות מצולמת ביד ושם - אפשר לצפות בה כאן.

אחריו נולד קרוליקה (ליקה) אושיה ב-1928 ברומן, ואז שרול (סאול) אושיה ב-1930. אחריו משה אושיה (1932) - שם משפחתו עוות בעת העלייה ונרשם כ"יהושע", בדומה למנדל. ואז סמי (סמואל-שמיל הירש) אושיה, שנולד ב-1935 - שנולד ככל הנראה ביאשי, כמו ההורים.

והבן הזקונים, אברהם אושיה - סבא שלי - נולד ב-1938, גם הוא ביאשי.

שבעה בנים. שבעה סיפורים. משפחה שלמה שנולדה בין שתי ערים ברומניה, שעברה את המלחמה, את בית היתומים, ואת העלייה לישראל. כל אחד מהם סיפור בפני עצמו - וסבא, הבן הזקונים, הוא זה שממנו התחיל המסע הזה.

המסמך הקשה ביותר לקריאה היה דווקא לא תעודת לידה או נישואין. זו הייתה רשימת שמות מבית היתומים "אגודת ישראל" בטרגו-מורש, מיוני 1948. במקום מספר 6 ברשימה עמד השם: סמואיל אושיה - סמי, אחיו של סבא. ובמקום מספר 20 - אברהם אושיה, סבא שלי. שני אחים, שני מספרים, ברשימה של כארבעים ילדים.

השקט של סבא על העבר לא היה שכחה - הוא היה כאב. ילדים שאיבדו את ביתם, אולי את הוריהם, ומצאו את עצמם בבית יתומים בעיר זרה. מסמך זה הסביר הכל - השתיקה, הקושי לדבר, הרצון להתחיל מחדש.

כשמבינים שסבא היה ילד בבית יתומים, כל שאר הסיפור מקבל משמעות אחרת. הזיכרונות והסיפורים שלא סופרו הם לא רק היעדר מידע - הם פצעים שלא הגלידו.

אחרי המלחמה, אחרי בית היתומים, הגיע הסוף של המסע הישן והתחלה של מסע חדש. רישומי העלייה מראים את המשפחה כולה: קופל, רבקה, סמי ואברהם - רשומים יחד לעלייה לארץ ישראל.

מסמך נוסף מראה גם את שרול, חיה ליבה ואברהם רשומים יחד - אולי קרובי משפחה שסייעו במסע. לפני העלייה, היו צריכים להשיג שלילות אזרחות רומניות - מסמכים שהיו הצעד האחרון לפני העזיבה. מיאשי לטרגו-מורש, ומשם לארץ ישראל.

המסע הזה עדיין לא הסתיים. יש שאלות פתוחות, מסמכים שטרם נמצאו, וקרובי משפחה שטרם אותרו. אבל דבר אחד ברור: משם אחד - אברהם אושיה - ועד לעץ משפחתי שלם של שלוש משפחות, המסע הזה הוכיח שמאחורי כל שם מסתתר סיפור שלם. זה בדיוק מה שהביא להקמת אתר וארצל - כדי שגם אתם תוכלו למצוא את שורשיכם.