תיק 134 מהמטה המרכזי של הצנטרלה היהודים ברומניה הוא שונה במהותו מרוב תיקי האוסף: הוא אינו עוקב אחר פקיד ממשלתי או פנייה בירוקרטית רשמית, אלא מכיל תכתובת פנימית של הארגונים הציוניים ברומניה – החלוץ, מכבי, "ברית הכנעים" (Brith Hakanaim) והכשרות (hachsharot) – בנוגע לחלוקת תעודות עלייה (certificate) המוגבלות והנדירות לפלשתינה, ולניהול רשימות ה"עתיקים" (Vatikaim) והמעפילים. התיק כולל ארבעה מסמכים עיקריים: מכתב מ-1933 (Executiva Macabi România) על שיטת חלוקת התעודות; מכתב תלונה נרגש מאברם סבסא מיאשי (נובמבר 1943); ושני מכתבים מהמהנדס ש. מזרחי מבוקרשט (אפריל 1941) על ניהול הרשימות ומחנה הכשרה.

המכתב הראשון בתיק, מ-29 בדצמבר, נשלח מהנהלת מכבי רומניה (Executiva Macabi România) אל קונגרס ארגון החלוץ ברומניה, קישינב (Chișinău), ונוגע ל"הענקת תעודות לחלוצים". המכתב מתאר בעיה מובנית בשיטת החלוקה הקיימת: "לפי השיטה שלפיה מתחלקות כעת התעודות לחלוצי כל הארגונים, מקבלת הארגון הזו את מספר התעודות הרב ביותר שיש לה הכי הרבה חלוצים שעושים הכשרה. בשל עובדה זו, כל ארגון מנסה שיהיו לו כמה שיותר אנשים בהכשרה כדי לקבל כמה שיותר תעודות – מה שמונע בחירה נאותה של האנשים העושים הכשרה." ההצעה: לקבוע "מכסה של ניסיון" (titlu de experiență) לשנה, שבה התעודות יוענקו ב-1934 לפי מפתח 1933 – כלומר, ללא קשר למספר החלוצים שיש לארגון החדש בפועל, אלא באותה פרופורציה כמו בשנה הקודמת. המכתב חתום על ידי מזכיר (חתימה לא ברורה) ונשיא הנהלת מכבי רומניה (שם מעוות ב-OCR: "Hazock Neematz").

המכתב המרכזי והמרגש בתיק, מ-23 בנובמבר 1943, נשלח מאברם סבסא, יאשי, רחוב קוקו (Cucu) מס‏ 34, אל הרמן ה. גולד, בוקרשט – עם תוספת בכתב יד בראש העמוד מ"הרשקו" (Herșcule), המבקש ממקבל המכתב "לראות גם בסוף ולקיים את ההבטחה שלא הגשמת". סבסא, המזהה עצמו כ"פרעה סטימאת פרייטין" (ידיד יקר), כותב: "כמי שעבד למעלה מ-20 שנה על אדמת הציונות, הוועד המקומי להגירה שלצד הצנטרלה היהודים, המורכב כחוק מהאדונים ה. קוילר, שיננית גרימברג מולדובן ואהרון שטיפל, מנהיגי המשרד המחוזי וקהילת יהודי יאשי – רשם אותי בזכות מסירותי והקרבתי, שהקרבתי את כל נעורי לתנועה הזו, על טבלת ההגירה לפלשתינה 'עתיקים' (Vatikaim) לסדרה הראשונה." אך: "מעוור בתשוקה ותשוקת נקמה בענייני אישיים, כמו שהוא תמיד עושה, מתמיד לחלוק על התכונות שהוא מייחס לעצמו כציוני אידיאליסט – מר אברם נחמו, בהיותו בבוקרשט, ביקש למחוק אותי מרשימה זו." סבסא, שלא יכול להגיע לבוקרשט להגן על זכויותיו, פונה לגורמים המרכזיים – המהנדס ש. מזרחי, המהנדס ה. אברם ומוריץ גייגהר – בבקשה שיתקנו את העוול ויחזירו אותו לרשימה, "שאין מי שמערער עליה ביאשי או בבוקרשט מלבד מר נחמו". לדבריו, מצורפים למכתב שני מכתבים מפנינה תכתובתו הציונית עם ההנהלה, מטעם המהנדס ש. מזרחי.

שני מכתבים מהמהנדס ש. מזרחי (Ing. S. Mizrahi), בוקרשט, אל סבסא, משלימים את התמונה: מכתב מ-5 באפריל 1941 ("Stimate prieten de idei"): מזרחי כותב שאין עדיין תעודות חדשות, ומבקש מסבסא סבלנות. הוא מציין ש"קיים חוק של הפעילות שעברה ושל היושרה" שלפיו סבסא ייכלל בין הראשונים לקבל תעודות כשיגיעו, ושה"סדר יינתן על ידי הנהלת החלוץ הצדדים" (Hechalutz Mazdinați). מזרחי מפרט אנשי קשר: עו"ד לנקה זייבו (Bucuresti str. Câmpului 5) בעכיס; מ. גדגר (str. C. Sorolă 3) בהנהלת ענייני הנוער בהכשרה; המהנדס ה. אברם (str. Oltenilor) האחראי לסדר הכשרות בבוקרשט. מזכיר גם את נ. איצלר, ד"ר טג. לוונשטיין (ארגון ציוני) ו-מ. רודה (עניני עברתה ותשובה). מכתב מ-3 באפריל 1941 ("Stimate prieten Sabsa"): מכתב חם ואישי יותר, בו מזרחי מגן על עצמו מפני האשמות שהופנו נגדו על ידי חברים צעירים מ"ברית הכנעים" (Brith Hakanaim): "לא הייתי ולא אהיה נגד הציונות מפרנסה... אני ציוני מאז ומעולם ולא תפסתי משרה או קיבלתי תשלום כלשהו מהתנועה הציונית." הוא מדגיש שהוא "פקיד פשוט" במקצועו, ומטופל מדי בוקר עד ערב בעשרות חברים המבקשים ממנו סיוע ועצה. מזרחי מוסיף מידע מעשי חשוב: רשימת עלייה (Lista de alia) נשלחה למשרד הפלשתינאי, ורשימה נפרדת קוטגורית של מועמדי "ברית הכנעים" והחלוצים המנדינים נמסרה לנציג התנועה, עו"ד לייבה, חבר בוועד ההנהלה. עוד הוא מדווח: "ב-1 באפריל נפתח בבוקרשט מחנה קיץ להכשרת חלוצים מנדינים חדש – ל-8-10 אנשים מהשורה הראשונה, בגילאי 17-20, במיוחד מ'ברית הכנעים'. המקום עתיד להיות מוכן ב-8-10 ימים, כדי לקבל את חבריהם – חלק יעבדו בגינה של ההכשרה, חלק בעיר, בתעשייה ובבנייה." מזכיר בשם את חבר טילברמן, שאולי היה בחווה או בהכשרה ביאשי, שיהיה טוב שיצטרף.

תיק 134 מספק הצצה נדירה לפוליטיקה הפנים-ציונית ברומניה בתקופה הקריטית של 1941–1943: 1. תעודות עלייה כמשאב נדיר וחיוני להישרדות: המכתבים מגלים עד כמה תעודות עלייה מוגבלות ומספרן הקטן הפכו לנושא של תחרות עזה בין ארגונים וקבוצות. עבור יהודים רומנים בתקופת המלחמה, קבלת תעודת עלייה משמעה הבדל בין הישרדות בין הישארות תחת המשטר האנטישמי. 2. סכסוכים אישיים בתוך משבר קיומי: תלונתו של אברם סבסא – שנמחק מרשימת ה"עתיקים" מתוך "נקמנות אישית", לדבריו, ולא משום פסול בזכאותו – מדגימה כיצד יריבויות פוליטיות וארגוניות פנים-ציוניות המשיכו להתקיים ולהכריע גורלות אנושיים ממשיים אפילו בעת חירום לאומי. 3. רשת ההכשרה וברית הכנעים: המכתבים מתעדים את פעילות רשתות ההכשרה (hachsharot) שהמשיכו לפעול בבוקרשט גם ב-1941, המכינות צעירים יהודים בני 17–20 לעבודה חלוצית בארץ ישראל, כחלק מארגון "ברית הכנעים" – עדות לחוסן ולפעילות הרציפה של התנועה הציונית-חלוצית ברומניה תחת לחץ. 4. קשר ישיר להעפלה ולבריחה: רשימות ה"עלייה" (aliyah) ותעודות ה"עתיקים" (Vatikaim) המוזכרות בתיק הן הבסיס הבירוקרטי-ארגוני למסלולי ההעפלה וההגירה שיהודי רומניה – כולל יוצאי בוקובינה וצ'רנוביץ – ניסו לממש בשנים אלה, לעיתים באוניות מעפילים שיצאו מנמלי הים השחור והדנובה.