רקע: מי היה ישראל פאכט?
ישראל פאכט (Pächt Israil / Izrael) - יהודי יליד 19 באפריל 1902 בכפר דורנה-קנדרני (Dorna-Cândreni), מחוז קמפולונג (Câmpulung). התגורר ביאשי ברחוב סף. סאבה מס׳ 6 (Str. Sf. Sava Nr. 6).
בוגר בגרות (bacalaureat), פאכט עבד שנים ארוכות כפקיד במפעל עצים של אחיו בבוקובינה, ולאחר מכן ניהל עסק עצים עצמאי מאז 1931 ביאשי (נרשם כעסק יחיד מס׳ 1535/931).
ב-20 בפברואר 1942, בתוקף חוקי ה"רומניזציה", הוא נאלץ להכניס שותפה רומנית - מריה פ. דימיטריו (Maria P. Dimitriu) - עם 75% מהמניות, ולהישאר עם 25% בלבד. החברה המשותפת נרשמה בשם "קונסטרוקציה מולדובי" (Construcția Moldovei), ועוסקת במחסן עצי בניין וחומרי בנייה ברחוב אוזינה מס׳ 29 ביאשי (Str. Uzinei Nr. 29).
מטרת כל מסמכי התיק: הוכחה לוועדת הביקורת שפאכט חיוני לפעילות העסק - ולכן יש לפטור אותו מעבודה כפויה (muncă obligatorie).
מכתב הבקשה: "20 שנות מומחיות בענף"
מכתב ארוך ומפורט שכתב פאכט בעצמו אל ועדת הביקורת המחוזית של הצנטרלה, מתוארך 21 בדצמבר 1942:
> "אני מפעיל את מסחר העצים וחומרי הבניין במחסן ביאשי רחוב אוזינה 29, השייך לחברה בשם קולקטיבי 'מריה פ. דימיטריו & קו.' שבה אני שותף ב-25%. אני מייסד החברה הזו שנוסדה ב-1931 ורומניזה ב-75% בתחילת השנה."
הטיעון המרכזי: פאכט הסביר כי הוא מומחה בענף - עם 20 שנות ניסיון - ואין אדם אחר בחברה שיכול להחליף אותו. ללא נוכחותו, המחסן - הספק העיקרי של עצים ומוצרי בנייה למוסדות ביאשי ולצבא - לא יוכל לתפקד.
הטיעון הכלכלי: המדינה גובה ממנו מסים ישירים ועקיפים, כולל מס הכנסה של 4%, על מחזור עסקי של מעל 3,000,000 לאי בתשעה חודשים - סכום עצום.
בסוף המכתב, גם מריה פ. דימיטריו עצמה חתמה, ומאשרת שידיעותיו של פאכט "חיוניות לתפקוד המחסן".
הסכם השותפות מ-1942: "רומניזציה" בפועל
ההסכם בין ישראל פאכט למריה פ. דימיטריו - עורר ונחתם בפברואר 1942, מאומת על ידי טריבונל יאשי תחת מספר 304 מ-16 בפברואר 1942 - מפרט:
§ 1 – פאכט, בעל הפירמה היחידה מאז 1931 (מס׳ 1535 אצל לשכת מסחר), מכניס את מלאי העצים שלו לחברה המשותפת (שווי: 112,500 לאי = 25%).
§ 2 – הפירמה תפעל כחברה בשם קולקטיבי (Societate în Nume Colectiv) תחת הכינוי "קונסטרוקציה מולדובי", ומקומה: רחוב אוזינה 29, יאשי.
§ 3 – הון החברה: 450,000 לאי - מתוכם 25% (112,500 לאי) בעצים שהביא פאכט, ו-75% (337,500 לאי) במזומן שהביאה דימיטריו.
§ 5 – השם המסחרי: "מריה פ. דימיטריו & קו."
§ 7 – החלוקת הרווחים: 75% לדימיטריו, 25% לפאכט.
ההקשר הכואב: מריה דימיטריו עצמה כתבה בנפרד כי "מאז התאגדתי עם ישראל פאכט ב-1 במרץ 1942, לא הייתה לי האפשרות להתמחות בענף הזה על מנת שאוכל להמשיך לבד." - כלומר, ה"רומניזציה" הייתה חלקית בלבד.
תעודות הפטור: Dovada Nr. 1153 ו-Nr. 10770
תעודת פטור מס׳ 1153 - מטעם משרד העבודה, המפקחות הכללית של מחנות וטורי העבודה:
- נחתמה על ידי: ראדו לקה (Radu Lecca) - הממונה הממשלתי לרגולציה של ענייני היהודים ברומניה; תיאודור מוצ'יולסקי (Teodor Mociulschi) - מפקח כללי
- תוקף: עד 31 בדצמבר 1942
- מאשרת כי ישראל פאכט מ"קונסטרוקציה מולדובי" "פטור מעבודה ציבורית כפויה"
תעודת פטור מס׳ 10770 - מ-28 בפברואר 1943, מטעם הממונה הממשלתי לרגולציה של היהודים ברומניה:
- חתימת: ראדו לקה
- מאשרת שפאכט "פטור מעבודה כפויה ומורשה לעסוק במקצועו עד 30 יוני 1943"
- בוצעה "בהתאם להוראות הודעה מס׳ 1 מ-23 נובמבר 1942 של ועדת הממשלה שהוקמה בהחלטת מועצת המיניסטרים ב-27 באוקטובר 1942"
- חתמה לאישור: ב. קלפנר (B. Kelpner), סגן נשיא הצנטרלה, יאשי (ספטמבר 1943)
- אושר לפי תיק מס׳ 3/454, מחוז ב׳ יחידה 5
> מי היה ראדו לקה? האיש שחתם על תעודות הפטור - ראדו לקה - היה הממונה הממשלתי הראשי על ענייני היהודים ברומניה תחת אנטונסקו. הוא ניהל את מדיניות הכפייה, הגירושים ועבודת הכפייה. לאחר המלחמה נשפט כפושע מלחמה.
אישורי מס ו"הלוואת השיקום" 1941
בתיק כלולים שני אישורי תשלום מס (Certificat) מהגביה הפיסקלית המחוזית II, יאשי:
אישור מס׳ 2047, דצמבר 1942:
מאשר כי "Dna. Dimitriu P. Maria et co.", רחוב אוזינה 29, יאשי - שילמה את מס המסחר עבור מחסן העצים עד 31 בדצמבר 1942.
אישור מס׳ 2727, 2 בינואר 1943:
מאשר כי ישראל פאכט, רחוב סף. סאבה 6, יאשי - שילם את "הלוואת השיקום 1941" בסכום של 280,000 לאי (מאתיים ושמונים אלף) - עם קבלה אחרונה מספר 748668/942.
מה הייתה "הלוואת השיקום"? זו הייתה מס כפייה שהוטל על יהודי רומניה בשנת 1941 - תחת הכינוי המעוות "הלוואה" - שנועד לממן את "שיקום" רומניה לאחר הפסדי המלחמה. כל יהודי נאלץ לשלם סכומים עצומים. פאכט שילם 280,000 לאי - סכום שהיה שווה ערך לשנות עבודה.
תעודת רישום: לשכת המסחר והתעשייה יאשי
תעודת לשכת המסחר מס׳ 3461, דצמבר 1942:
> "מאשרים אנו כי הפירמה 'מריה פ. דימיטריו & קו.', חברה בשם קולקטיבי, תחת הכינוי 'קונסטרוקציה מולדובי', למסחר: מחסן עצים וחומרי בנייה, בכתובת יאשי רחוב אוזינה 29 - נרשמה אצל לשכת מסחר ותעשייה יאשי תחת מס׳ 775/942, לאחר שרומניזה באישור משרד הכלכלה הלאומי ב-20 בפברואר 1942, בה זמן שפעלה כפירמה יחידה על שם ישראל פאכט, הרשומה תחת מס׳ 1535 מ-12 באוקטובר 1931.
> עד כה הפירמה תחת שם 'קונסטרוקציה מולדובי' אינה מחוקה ופועלת."
ועדת הביקורת: ההחלטה
בסוף כל הצהרה (שלוש עותקים!) מצורפת החלטת הוועדה המורכבת מ:
1. יו"ר: פטרה פשניקו (Petre Pașnicu)
2. חבר: V. צ'אינו (V. Ceainu)
3. חבר: M. שרבנסקו (M. Șerbănescu)
בכל שלושת הדפים, המילה "אושר" (aprobă) מסומנת - ו"נדחה" (respinge) מחוקה.
המסקנה: הוועדה אישרה את בקשת פאכט. הוא קיבל את הפטור ממשימות עבודה כפויה, ורשאי היה להמשיך לנהל את עסקו.
הביורוקרטיה כמגן: פאכט הגיש שלוש עותקים של כל הצהרה, עם תמונות מזהות מחובות, כל מסמך חתום ומאומת - מערכת שלמה של ניירת שנועדה בפועל לא להעניק זכויות אלא למנוע גירוש וכפייה.
משמעות התיק: "רומניזציה" כמעטה לגירוש ממשלח היד
תיק מס׳ 362 הוא חלון אל מנגנון כפול שפעל ברומניה תחת אנטונסקו:
מנגנון 1 - הרומניזציה: לא מספיק להחרים עסקים. חוקי ה"רומניזציה" דרשו שיהודים יכניסו שותפים רומנים עם 75% לפחות - אך בפועל, כשהידע המקצועי נותר בידי היהודי, השותפה הרומנית לא יכלה לתפקד לבדה. כך נוצרה תלות ביורוקרטית מוזרה.
מנגנון 2 - עבודה כפויה: גברים יהודיים נשלחו למשימות עבודה בניגוד לרצונם. אלה עם "מקצוע חיוני" יכלו לבקש פטור - אך רק דרך מנגנון הצנטרלה.
הפרדוקס: ראדו לקה - שחתם על תעודות הגירוש של יהודים לטרנסניסטריה - הוא אותו אדם שחתם גם על תעודות הפטור של פאכט. אותה חותמת, שתי מדיניות הפוכות.
מה קרה לפאכט? התיק מסתיים בספטמבר 1943 עם חידוש האישור. גורלו לאחר מכן - לא ידוע מהתיק.
💡 תיק 362 של הצנטרלה היהודית חושף את המכשיר הביורוקרטי הכפול שפעל ביאשי 1942–1943: מצד אחד חוקי "רומניזציה" שהפקיעו 75% מעסקיו של פאכט; מצד שני - חובת ניירת אדירה להוכיח חיוניות מקצועית כדי לא לנשלח לעבודת כפייה. 13 עמודים כדי להוכיח שאדם רשאי להמשיך לעבוד.