רקע: תיק פרט שני – מבט אל תוך חיי היום-יום הבירוקרטיים
תיק 415 מהמטה המרכזי של הצנטרלה היהודית ברומניה בבוקרשט, בדיוק כמו תיק 565 משיגישוארה, הוא תיק פרט – עוקב אחר אדם אחד על פני תקופה ממושכת. אך בניגוד לתיק 565, סיפורו של שוורץ שלוים מסתיים באופן קודר בהרבה: מבקשת פטור עבודה שגרתית, התיק מדרדר עד למכתב ייאוש של חולה שחפת חסר כל.
מיהו שוורץ שלוים?
יהודי יליד 6 ביולי 1903, בכפר פאנצ'יו (Panciu), מחוז פוטנה. תושב בוקרשט, רחוב אלנה קוזה מס 69. השכלה: 4 מחלקות בית ספר יסודי. התמחות מקצועית: "מומחה להכנת חומרי גלם" (specialist în prepararea materiilor prime), ותפקידו בפועל: משלוח ("expeditor") ומכין חומרים במאפייה. מספר מטריקול צבאי: 362/903.
שלב א׳ (דצמבר 1942): פטור עבודה במאפיית "יון פ. דוידיאנו" – שהיתה בעבר בבעלות יהודית
הבקשה (9 בדצמבר 1942, עמ 3):
שוורץ שלוים, המתגורר ברחוב אלנה קוזה 69 בבוקרשט, מבקש מיו"ר הוועדה לרוויזיה של היהודים לאשר את המשך שירותו בפירמת יון פ. דוידיאנו (Ioan P. Davideanu) – "תעשייה מזון ובית חרושת לפחם" (Industrie alimentară şi fabrică de pâine). מצרף: 1. תזכיר מטעם הפירמה; 2. צילום פנקס הפטור; 3. שלוש הצהרות; 4. שלוש תצלומים.
מכתב התמיכה של המעביד – פרשת "הרומניזציה" (עמ 4–5):
בעל המאפייה, יון פ. דוידיאנו, כותב מכתב תמיכה מפורט, המספר סיפור אופייני לתקופה: "ביום 1 בספטמבר 1942 קיבלתי לרשותי, למען רומניזציה אמיתית והוגנת, את מאפיית הלחם שהייתה בעבר בבעלות היהודי אלפרד גייזלר (Alfred Geisler). מיד עם קבלת המאפייה, פיטרתי 4 פקידים יהודים שלא היו הכרחיים לחלוטין, והשארתי בשירות רק את הנ"ל [שוורץ], בעל ניסיון של יותר מ-25 שנה בתחום."
דוידיאנו מפרט מדוע שוורץ הכרחי: אפיית לחם מתערובת קמח מרובת סוגים דורשת מומחיות ונוהג ארוך שאי אפשר לרכוש בזמן קצר; קבלת האישורים ממשרד הפיקוח על החיטה קשה מאוד; המאפייה מעסיקה 40 שכירים נוצרים ומספקת לחם לכ-2,000 משפחות ומוסדות ציבוריים ופרטיים רבים – ביניהם בית מלאכת ההלבשה המרכזי של הצבא והמטה הכללי (500 כיכרות ליום).
הצהרות השכיר – שכר, תפקיד ופרטים אישיים
שני עותקים של "הצהרה לשכירים" (עמ 6, 8), הזהים בתוכנם:
- שם: שלוים שוורץ (Șloim Schvarţ)
- תאריך ומקום לידה: 1903, יולי 6, פאנצ'יו-פוטנה
- מספר מטריקול צבאי: 362/903
- מגורים: בוקרשט, רחוב אלנה קוזה 5, מס 69
- השכלה: 4 מחלקות יסודי
- תפקיד: מומחה להכנת חומרי גלם; משלוח והכנת חומרים
- תחילת עבודה בפירמה: 1935
- שכר ברוטו: 7,840 לי לחודש; שכר נטו: 6,621 לי
- אישור פטור מס: 10382, הפיקוח הכללי על מחנות ועמודות העבודה
- דובלנט (מחליף רומני): פטרה ז'וז'ואיה (Petre Jojoaia), מ-1 בדצמבר 1942, מס אישור מרכז הרומניזציה: 26854
- מספר שכירים נוצרים בפירמה: 40; מספר שכירים יהודים: 3
חתום על ההצהרות: בעל הפירמה, יון פ. דוידיאנו, ושוורץ שלוים כשכיר. עמוד 7 ריק, מיועד למילוי החלטת הוועדה (חתימה לא הושלמה בעותק זה).
תעודת הפטור הראשונה – "Dovada No. 10382"
בתיק משולבת תעודת פטור רשמית (עמ 10) עם תצלום פספורט של שוורץ (גבר מבוגר, אפוד וחליפה כהה):
Ministerul Muncii – Inspectoratul General al Taberelor şi Coloanelor de Muncă
DOVADA No. 10382 – "אבור" (Evreul) שוורץ שלוים, מפירמת אלפרד גייזלר (השם המקורי של המאפייה עוד לפני הרומניזציה!), פטור מעבודת כפייה עד ל-31 בדצמבר 1942, בהתאם להחלטת הוועדה המרכזית לרוויזיה של היהודים. חתום על ידי רדו לקה (Radu Lecca), יו"ר הוועדה המרכזית, ו-תאודור מוצ'יולסקי (Teodor Mociulschi), המפקח הכללי על תאבורות ומחלקות העבודה.
עובדה מעניינת: התעודה עדיין נושאת את שם הפירמה הישן, "אלפרד גייזלר" – עדות לכך שהמנגנון הבירוקרטי לא הצליח להתאים את עצמו במהירות לשינויי הבעלות שנכפו על ידי "הרומניזציה".
ערעור (פברואר 1943): "הרשימה נדחתה!" – שוורץ נאבק על מקום עבודתו
דוסאר חדש נפתח: 366 G. חמישה חודשים לאחר הבקשה הראשונה, מתגלה תפנית: הוועדה השלישית (Comisia III-a) דחתה את בקשת הפטור של שוורץ ואת הרשאתו להמשיך בעיסוקו!
מכתב הערעור של שוורץ (5 בפברואר 1943, עמ 12):
שוורץ, המכונה בטקסט "פקיד" (funcţionar), מגיש ערעור נמרץ לטריבונל ה-Ilfov (Tribunalul Ilfov): "אני בשירות הפירמה כמי שהתקבלתי כמומחה מהפטרון הקודם אלפרד גייזלר, ולאחר רומניזציית המפעל השקעתי את כל מרצי ומאמצי להעמיד את הפטרון החדש מר יון דוידיאנו במצב שלא יאפה לחם באיכות נמוכה יותר משהיה בעל הפירמה הקודם."
הוא מוסיף פרט חשוב: מלבד תפקידו בפיקוח על אפיית הלחם, הוא גם ממלא את מקום החשב מר סקורטסקו קונסטנטין (Scurtescu Constantin), שגויס לצבא ב-8 בדצמבר 1942, וכי "הדובלנט שלי, מר פטרה ז'וז'ואיה, לא תפס עדיין תפקיד מסוג זה, על אף כל רצוני הטוב ושל הדובלנט לאתחל אותו."
התזכיר התומך של יון פ. דוידיאנו (עמ 14):
בעל המאפייה מגיש תזכיר שני, נרגש יותר מקודמו: "רכשתי את המפעל הזה מבעליו הקודם היהודי אלפרד גייזלר... ומכיוון שאינני איש מקצוע ועצרתי מהפטרון היהודי הקודם את הפקיד המומחה היחיד עם ניסיון של יותר מ-20 שנה בתחום, למען שאתחנך ואוכל להשקיע לשווא את הסכום שהוענק לי על ידי המכון לאשראי הרומני." הוא מוסיף שדחיית הערעור "תגרום לתוצאות בלתי ניתנות לחישוב עבור המאפייה שלי, שכן אינני איש מקצוע ובמצב הנוכחי הוא בלתי ניתן להחלפה."
שנת 1944: המכתב הנואש – שחפת, עוני מוחלט ושני ילדים קטנים
הפרק הקודר ביותר בתיק מתחיל בעמ 16 – מכתב מ-19 ביולי 1944, כמעט שנה וחצי לאחר ההליכים הקודמים:
מכתב שוורץ שלוים לקומיסר הכללי (עמ 16):
"אני החתום מטה שוורץ ל. שלוים, תושב בוקרשט רחוב אלנה קוזה 69, מגיש בכבוד רב את הבקשה הבאה: אני בשירות מאפיית הלחם יון פ. דוידיאנו (לשעבר גייזלר). אני מחזיק בתעודה מס 5913/944 לעיסוק במקצוע ולפטור מעבודת כפייה. עבור הענקת תעודה זו שילמתי 50,000 לי לסמסטר הראשון, ועבור הארכתה עד ל-31 בדצמבר 1944 עלי לשלם 50,000 לי נוספים.
אך אני חולה בשחפת ריאתית עם נגעים בשתי הריאות, ומרותק למיטה מ-15 באפריל 1944. במשך כל תקופת המחלה אינני מקבל שום שכר מהפירמה ואני בחופשת מחלה ללא תשלום; לכן אני נאלץ לשרוד מהעזרה הקטנה למחלה שאני מקבל מקופת הביטוח הסוציאלי המרכזית – זה מקור החיים היחיד שלי, ואני נטול לחלוטין כל אמצעים, בלי כל תמיכה מכל אדם, נמצא במצב נורא, שכן אני נשוי ויש לי שני ילדים קטנים מאוד שאינם יכולים להשתכר כלום."
הוא מפרט את הראיות התומכות: 1. תעודה רפואית מהמרפאה לשחפת של המבטחים החברתיים; 2. תעודה רפואית משירות מחלות החזה של בית החולים "כאריטס והמיילדות החדשה"; 3. צילום רנטגן של הריאות המראה נגעים בשתיהן; 4. ניתוח מעבדה של ד"ר קוניבר המראה בצילי שחפת פעילים.
"אני מבקש שתואילו להעריך שאני במצב חסר יכולת מוחלט לשלם את מס הארכת הפנקס... ולתת לי את האפשרות שבהחזרתי לבריאותי אוכל להתייצב שוב בעבודה כדי להרוויח את הלחם לילדי. בהכרת נדיבות רוחכם, אדוני הקומיסר הכללי, אני מבקש שתואילו לקחת בחשבון את בקשתי."
התיעוד הרפואי – תעודות, צילום רנטגן ואבחנת מעבדה
התיק מכיל את המסמכים הרפואיים המקוריים שצירף שוורץ לבקשתו – עדות נדירה וקורעת לב:
תעודה רפואית מבית החולים "Caritas şi Noua Maternitate" (עמ 17):
"הרופא הראשי של מחלקת מחלות החזה... מאשר בזאת שהחולה שוורץ שלוים, תושב רחוב אלנה קוזה 69, בגיל 41, אושפז בשירותנו מתאריך 15.6.1944 עד ל[תאריך לא רשום], וסבל משחפת ריאתית דו-צדדית, ובוצע לו פנאומוטורקס טיפולי (הזרקת אוויר לחלל הצדר, טיפול נפוץ באותה תקופה לשחפת)."
תעודת קופת החולים המרכזית (עמ 18):
מכתב ידני מהמבטחים החברתיים המאשר את מצב המבוטח שוורץ שלוים, המתייחס לתקופת המחלה, מציין תאריכים 22.3–7.4.1944 ו-18.6.1944.
תעודת המעבדה של "קהילת היהודים בבוקרשט" (עמ 20):
מסמך נרגש במיוחד – טופס מודפס מ"Comunitatea Evreilor din Bucureşti – Eforia Spitalelor Caritas şi Noua Maternitate – Laborator Rezultate", ובו שרטוט ידני של שתי ריאות עם סימני נגעים מסומנים בעט, תחת השם "שוורץ שלוים", מתאריך 26.6.1944. השרטוט הפשוט – שתי ריאות משורטטות ביד עם קווים המסמנים אזורי נגע – הוא אחד המסמכים המטלטלים ביותר באוסף כולו: תיעוד גרפי, לא מילולי, של גופו החולה של אדם.
התשובה הרשמית: "לא מאשרים הפחתת המס"
תשובת הקומיסריון הכללי (19 ביולי 1944, עמ 15):
מכתב רשמי, קודר בפשטותו הבירוקרטית, נשלח מהקומיסר הכללי לענייני יהודים אל הצנטרלה היהודית ברומניה: "בהתייחס לפנייתכם מס 14512 מ-7.1944, יש לנו הכבוד להודיע לכם כי איננו מאשרים הפחתת המס להארכת תוקף תעודות הפטור מעבודת כפייה ולעיסוק במקצוע לסמסטר II של שנת 1944, ליהודים אשר בקשותיהם הועברו על ידכם עם הרשימה המצורפת למכתבכם הנ"ל."
המכתב, חתום על ידי רדו ד. לקה, מתייחס ברשימה מצורפת (borderou) לעשרות בקשות דומות – מספרי תיקים 3468, 5744, 57, 13054, 4579, 11559, 11706, 5360, 5912 – מה שמלמד שמקרהו של שוורץ לא היה חד-פעמי, אלא חלק מרשימה שלמה של יהודים חולים ומעוטי אמצעים שביקשו הנחה במס ונדחו באופן גורף.
עם זאת – מסמך נוסף בתיק (עמ 25, "Dovada de scutire pe 1944") מראה כי בסופו של דבר אושרה לשוורץ תשלום חלקי: "SE APROBĂ Lei 50.000, restul ratelor la 1.III şi 1.IV.944" (מאושר תשלום ראשוני של 50,000 לי, ושאר התשלומים בתשלומים ב-1 במרץ וב-1 באפריל 1944) – חתום "p. Rad[u Lecca]" ומאושר על ידי הוועדה השלישית לרוויזיה בישיבתה מ-פברואר 1943.
המסמכים הכספיים והמנהליים המלווים
התיק מלווה במספר מסמכים כספיים ומנהליים המשלימים את התמונה:
קבלה רשמית (עמ 23): "Chitanţa Nr. A 3308", בוקרשט, 16 בינואר 1944 – הצנטרלה היהודית מאשרת קבלת 25,000 לי משוורץ ל. שוורץ "כתשלום עבור הנפקת תעודת הפטור מעבודת כפייה ואישור עיסוק המקצוע לסמסטר I 1944."
רפרט הסקציה הפיננסית (עמ 29): "מהמידע האחרון, כוח התרומה המקסימלי של האדון שוורץ ל. שלוים... הוא 50,000 לי (חמישים אלף)." חתום על ידי ראש הסקציה הפיננסית של הצנטרלה.
דוברה מס 26502 (עמ 26): תעודת פטור נוספת, מתאריך 1 באפריל 1943, המאשרת ששוורץ פטור מעבודת כפייה ומורשה לעסוק במקצועו עד ל-30 ביוני 1944 – חתומה על ידי רדו לקה, ולוותה בהערה בכתב יד מ-16 בינואר 1944: "certificatorşuloriginalul cu ratele la zi" (עותק מאושר מתאים למקור עם התשלומים עד היום).
בקשת פנקס פטור לשנת 1944 (עמ 25): הצהרה מסודרת עם כל הפרטים האישיים והתעסוקתיים, אושרה בחתימת יד אדומה "SE APROBĂ Lei 50.000."
המשמעות ההיסטורית: מנגנון בלי רחמים
תיק 415 הוא עדות מטלטלת למה שקורה כשמנגנון בירוקרטי אדיש נתקל באדם חולה וחסר כל:
1. המנגנון לא הפסיק בגלל מחלה:
גם כשהוצגו לקומיסריון הכללי תעודות רפואיות מפורטות, שרטוט רנטגן וניתוח מעבדה המעידים על שחפת דו-צדדית פעילה – התשובה הרשמית הייתה דחייה של הפחתת המס. רק בהמשך, ולא בבירור אם בזכות פנייתו האישית או כחלק ממדיניות רחבה יותר, אושר תשלום בתשלומים.
2. "הרומניזציה" הותירה יהודים תלויים במעסיקיהם הקודמים בעל כורחם:
המקרה של שוורץ, כמו זה של מקרים אחרים באוסף, מדגים כיצד יהודים שהיו בעבר בעלי מקצוע חופשיים או שכירים בפירמות יהודיות מצאו את עצמם תלויים לחלוטין ברצונם הטוב של "הפטרונים החדשים" הנוצרים שקיבלו את עסקיהם המולאמים – והללו, מטעמים כלכליים משלהם, נאבקו לשמור על אותם עובדים יהודים בדיוק כדי לא לפגוע ברווחיהם.
3. משפחה אחת, שני ילדים, ואב חולה:
מעבר לבירוקרטיה, התיק מספר סיפור אנושי: יהודי שעבד 25 שנה בתחומו, נאבק לשמור על משרתו כנגד גזירות אנטישמיות, ולבסוף חלה במחלה חסרת מרפא יעיל בתקופה ההיא (שחפת), ונותר חסר אמצעים לגמרי, מבקש רחמים ממנגנון שלא הכיר רחמים.
💡 תיק 415 הוא אחד המסמכים המטלטלים באוסף הצנטרלה היהודית: הוא עוקב אחר שוורץ שלוים, פקיד יהודי בבוקרשט שעבד 25 שנה במאפייה, על פני כשלוש שנים – מבקשת פטור עבודה שגרתית, דרך ערעור על דחייה, ועד למכתב ייאוש של חולה שחפת חסר כל, מרותק למיטה, מבקש רחמים ממנגנון בירוקרטי שדחה את בקשתו להפחתת מס. מבעד לתעודות הרפואיות, שרטוט הריאות הידני, וקבלות התשלום, מצטיירת תמונה אנושית קורעת לב של יהודי שנאבק שוב ושוב לשמור על פרנסתו וכבודו – עד שגופו נכנע, ומשפחתו, כולל שני ילדיו הקטנים, נותרה חסרת כל תמיכה.
**תרגום מכתב הייאוש של שוורץ שלוים (19 ביולי 1944, עמ 16):**
לכבוד: הקומיסר הכללי
אני החתום מטה שוורץ ל. שלוים, תושב בוקרשט רחוב אלנה קוזה מס 69, מגיש בכבוד רב את הבקשה הבאה:
אני בשירות מאפיית הלחם יון פ. דוידיאנו (לשעבר גייזלר) ברחוב קוזה וודה מס 66.
אני מחזיק בתעודה מס 5913/944 לעיסוק במקצוע ולפטור מעבודת כפייה.
עבור הענקת תעודה זו שילמתי 50,000 לי לסמסטר הראשון, ועבור הארכתה עד ל-31 בדצמבר 1944 עלי לשלם עוד 50,000 לי.
אך אני חולה בשחפת ריאתית עם נגעים בשתי הריאות, ומרותק למיטה מ-15 באפריל 1944.
במשך כל תקופת המחלה אינני מקבל שום שכר מהפירמה ואני בחופשת מחלה ללא תשלום; לכן אני נאלץ לשרוד מהעזרה הקטנה למחלה שאני מקבל מקופת הביטוח הסוציאלי המרכזית – זה מקור החיים היחיד שלי, ואני נטול לחלוטין כל אמצעים, בלי כל תמיכה מכל אדם, נמצא במצב נורא, שכן אני נשוי ויש לי שני ילדים קטנים מאוד שאינם יכולים להשתכר כלום.
בהתחשב במצבי, אשר אני מוכיח באמצעות: 1. תעודה רפואית שהוצאה על ידי המרפאה לשחפת של המבטחים החברתיים; 2. תעודה רפואית שהוצאה על ידי שירות מחלות החזה של בית החולים כאריטס והמיילדות החדשה; 3. צילום רנטגן ריאתי המראה שיש לי נגעים בשתי הריאות; 4. ניתוח המעבדה של ד"ר קוניבר המראה שיש לי בצילים פעילים של שחפת;
אבקש שתואילו להעריך שאני במצב חסר יכולת מוחלט לשלם את מס הארכת הפנקס, וככזה תואילו להורות שאהיה פטור מתשלום מס זה, בפרט שאיני יכול לבצע כל עבודה לתועלת הציבור במצב בו אני נמצא, ותינתן לי האפשרות שבהחזרתי לבריאותי אוכל להתייצב שוב בעבודה כדי להרוויח את הלחם לילדי.
בהכרת נדיבות רוחכם, אני מבקש, אדוני הקומיסר הכללי, שתואילו לקחת בחשבון את בקשתי.
שלוים שוורץ
---
**תרגום תשובת הקומיסריון הכללי (19 ביולי 1944, עמ 15):**
לכבוד הצנטרלה היהודית ברומניה, כאן.
בהתייחס לפנייתכם מס 14512 מ-7.1944, יש לנו הכבוד להודיע לכם כי איננו מאשרים הפחתת המס להארכת תוקף תעודות הפטור מעבודת כפייה ולעיסוק במקצוע לסמסטר II של שנת 1944, ל-16 היהודים אשר בקשותיהם הועברו על ידכם עם הרשימה המצורפת לפנייתכם הנ"ל.
הקומיסר הכללי לענייני יהודים
רדו ד. לקה