רקע: תיק פרט אחד כמיקרוסקופ להיסטוריה
בניגוד לתיקים רבים באוסף BU-FD-00699 המכילים רשימות שמיות ארוכות של מאות אנשים, תיק 565 הוא תיק פרט – עוקב אחר אדם אחד, שוורץ איזידור, על פני כשנתיים (דצמבר 1942 – פברואר 1944). דווקא בשל כך, הוא מאפשר הצצה נדירה ומפורטת אל המסלול הבירוקרטי המלא שיהודי ברומניה נאלץ לעבור כדי להישאר פטור מעבודת כפייה ולהמשיך לעבוד ולהתפרנס.
התיק נפתח ב-אופיציול ז'ודצ'אן טרנאבה-מארה (המשרד המחוזי) של הצנטרלה היהודים ברומניה (Centrala Evreilor din România) בעיר שיגישוארה (Sighişoara), טרנסילבניה. על עטיפת התיק מצוין "DOSAR Nr.565", ובתוכו מספור פנימי שונה ("No. Dosarului 21" ו-"8") – עדות לכך שהתיק המקורי חולק או תויק כמה פעמים במערכת הבירוקרטית.
מיהו שוורץ איזידור?
יהודי יליד 25 במאי 1913, בכפר בויו (Boiu), מחוז טרנאבה-מארה. בעל 6–7 מחלקות בית ספר יסודי. במקור סוחר (comerciant), ולאחר מכן, עם הגזירות האנטישמיות, נאלץ לעבור לעבודה כשכיר. לא נשוי, ותחזק אם ושתי אחיות (אחת מהן עם 2 ילדים) – סה"כ אחראי לפרנסת 5 בני משפחה.
שלב א׳ (דצמבר 1942): עבודה בפירמת אברם גרוסמן – סחר בגרוטאות ברזל
הבקשה (12 בדצמבר 1942, עמ 3):
שוורץ איזידור, המתגורר ברחוב אנדריי מורשאן 3 בשיגישוארה, פונה לנשיא הוועדה המחוזית לרוויזיה של היהודים (Comisia Judeţeană pentru Revizuirea Evreilor). הוא מבקש לאשר את המשך זכותו לעבוד בפירמת אברם גרוסמן (Avram Grossmann) ולקבל פטור מעבודת כפייה. הוא מצהיר שהוא "עוזר מומחה למיון ואיגוד סחורות" (lucrător specialist în sortarea şi balotarea mărfurilor).
מסמכים מצורפים לבקשה:
1. הצהרת-תקן לשכירים (Declaraţia-tip pentru salariaţi) בשלושה עותקים
2. צילום פנקס הפטור
3. בקשת פירמת אברם גרוסמן לחידוש הרשאתו
4. בקשת פירמת האחים צימרמן (Fraţii Zimmermann) – בית חרושט לגד
5. שלוש תצלומים
הצהרת השכיר (עמ 4, 6, 8 – שלושה עותקים חתומים):
- שכר ברוטו: 1,554 לי, שכר נטו: 1,500 לי
- תפקיד: עוזר במיון ואיגוד גרוטאות
- מועד תחילת עבודה: 15 באפריל 1942
- אישור פטור מס 107, מהוועדה המרכזית לרוויזיה של היהודים
- מספר שכירים יהודים בפירמה: 4
הפירמה המעסיקה – אברם גרוסמן:
עיר שיגישוארה, רחוב וולדבאום 9/12. עוסקת בסחר חומרי גלם, ברזל וגרוטאות עץ. משלמת 15,671 לי מס לשנה למדינה. יש לה חוזי אספקה למפעלי הברזל ואחוזות רשיצה (Uzinele de Fier şi Domeniile Reşiţa S.A.) – התאגיד המדינתי הגדול לתעשיית ברזל ברומניה.
החלטת הוועדה (12 בינואר 1943, עמ 5, 7, 9):
הוועדה, בהרכב יו"ר ושני חברים, אישרה את הבקשה ("aprobă", "respinge" נמחק) – שוורץ איזידור קיבל את הזכות להמשיך לעבוד בפירמת גרוסמן ולהיות פטור מעבודת כפייה.
מכתבי התמיכה של המעסיקים – "אנחנו זקוקים לו"
בקשתו של שוורץ נתמכה בשני מכתבים רשמיים ממעסיקים, המבהירים מדוע דרוש לו פטור מעבודת כפייה:
מכתב פירמת "Forestiera LOMAS" S.A.R. (30 בדצמבר 1942, עמ 11):
פירמה יערנית מבקשת מנשיא הוועדה המחוזית להעניק לשוורץ איזידור את הזכות לעבוד בפירמתם במקום בפירמת אברם גרוסמן. הנימוקים: מחסור בכוח עבודה מקצועי; ידיעתו המקצועית של שוורץ בתחום המשלוחים (expediţie) ותעבורת קרונות עם חומרי יער; ומאחר שהעמסה והעברת קרונות רכבת דורשת עובדים מנוסים בלבד.
מכתב פירמת "Fraţii Zimmermann" – בית החרושת לגד בשיגישוארה (10 בדצמבר 1942, עמ 14 – עותק מאושר נוטריונית):
הפירמה מבקשת לאשר את בקשת אברם גרוסמן להארכת הרשאתו ופטור עובדיו, ומציינת כי גרוסמן הוא הספק היחיד והבלעדי שלהם לגרוטאות צמר (deşeuri de lână) – חומר גלם חיוני לתעשיית הגד שלהם. המכתב הוגש עם בולים משפטיים ואושר על ידי נוטריון בשיגישוארה, יוסף מקאווי (Iosif Macavei).
מכתבי מפעלי הברזל רשיצה (עמ 15–16 – שני עותקים מאושרים נוטריונית):
שני מכתבים מ-Uzinele de Fier şi Domeniile din Reşiţa S.A. (החברה הממשלתית לברזל) לאברם גרוסמן:
- מ-9 ביוני 1942 (מס 39653) – מבקשים ממנו לספק 4,000 ק"ג ברזל ישן לפי החלטה שרית מס 215/1941.
- מ-12 במאי 1941 (מס 24818) – מאשרים לו זמנית לאסוף ברזל ישן בעיר שיגישוארה ובמחוז טרנאבה-מארה.
מכתבים אלה מבהירים מדוע פירמת גרוסמן – ובתוכה שוורץ איזידור – נחשבה חשובה ל"אינטרס הכלכלה הלאומית" (Interesul Economiei Naţionale), הנימוק שהיה נדרש כדי לקבל פטור מעבודת כפייה.
תעודת הפטור – "Dovada No. 107"
בתיק משולבת תעודת הפטור הרשמית עצמה (עמ 17) – מסמך נדיר המראה כיצד נראתה תעודה כזו בפועל:
כותרת: RĂGATUL ROMÂNIEI – Ministerul Muncii – Inspectoratul General al Taberelor şi Coloanelor de Muncă (ממלכת רומניה – משרד העבודה – הפיקוח הכללי על מחנות וקולוני העבודה)
Dovada No. 107 – "אבור" (Evreul) שוורץ איזידור, מפירמת גרוסמן, פטור מעבודת כפייה עד ל-31 בדצמבר [1943?], בהתאם להחלטת הוועדה המרכזית לרוויזיה של היהודים.
התעודה נושאת תצלום פספורט של שוורץ איזידור (גבר צעיר, שפם, חליפה כהה) וחתומה בשני חותמות רשמיות: רדולסקו ו-תאודור מוגילסקי (Teodor Mogîlschi), המפקח הכללי על התאבורות ומחלקות העבודה.
מסמך זה, שהיה תעודת ה"הישרדות" הבירוקרטית של שוורץ, נזרק אליו כטופס בגודל כרטיס – עם אותם בולי מס ובולים שיפוטיים שנלוו לכל מסמך רשמי בתקופת אנטונסקו.
הרפתקה נוספת: בקשה להעברה לפירמת "פורסטיירה לומאס" (ינואר 1943)
מכתב שוורץ איזידור (4 בינואר 1943, עמ 10):
זמן קצר אחרי אישור בקשתו המקורית, שוורץ מגיש בקשה נוספת: להוסיף לתיקו (מס 21) הקיים גם את בקשת פירמת "Forestiera LOMAS" S.A.R., שרוצה להעביר אותו לשירותה. מסמך זה מלמד שבמערכת הביורוקרטית לא הייתה ודאות: יהודי שקיבל פטור בפירמה אחת נדרש להגיש בקשה נפרדת אם רצה או נדרש לעבור לפירמה אחרת – כל שינוי מעמדי כפוף לאישור מחודש.
עתירה מקבילה של אברם גרוסמן (עמ 12):
במקביל, אברם גרוסמן, בן 73, מגיש בקשה בשם עצמו ושלושה שכירים נוספים (גרוסמן אנדריי, גרוסמן אלכסנדרה, שוורץ איזידור, יצחק דסידריו) להעלאת שכרם, ומדגיש שבגילו המתקדם ועם היקף עסקיו הוא זקוק נואשות לעזרתם. גרוסמן טוען שאינו יכול לשלם שכר גבוה יותר בגלל רווחיות מוגבלת, אך מדגיש שהמחסור בעובדים מוסמכים בענף המסחר בחומרי גלם מחריף בשל הגיוס הכללי.
שלב ב׳ (פברואר 1944): מעבר לקואופרטיב "פרוגרסול" – מסחר תבואה
יותר משנה לאחר האישור הראשון, שוורץ איזידור פונה שוב – הפעם ישירות לקומיסריון הכללי לתקנון משטר היהודים ברומניה (Comisariatul General pentru reglementarea regimului evreilor din România) בבוקרשט:
מכתב שוורץ (24 בפברואר 1944, עמ 19):
כתובתו עדיין רחוב אנדריי מורשאן 3, שיגישוארה. הוא מבקש להחליף את פנקס הפטור שלו (Nr. 868) מפירמת גרוסמן לקואופרטיב הבנקאי-כלכלי "Progresul" בשיגישוארה (רשום בפנקס הקואופרטיבים תחת מס 71-1939). הוא מסביר: בעבודתו הנוכחית הוא מרוויח רק 4,100 לי לחודש, ואילו "פרוגרסול" תציע לו 8,000 לי לחודש – סכום שיאפשר לו לשרוד את יוקר המחיה. הוא מדגיש שאין לו הכנסה אחרת ושמצבו "הפך למיואש".
מכתב קואופרטיב "Progresul" (20 בפברואר 1944, מס 326/944, עמ 21):
הקואופרטיב, המשמש כפדרלה מחוזית באזור טרנאבה-מארה עם ייעוד ממשלתי לאיסוף התבואה במחוז, מסביר שהם נאבקים במחסור בעובדים מומחים בענף. הם גייסו את מולדובאן (Moldovan), חקלאי מקומי, אך אינו יכול להתמודד עם עומס עבודת האיסוף. הם מחפשים מומחה בתחום ומצאו את שוורץ איזידור, סוחר תבואה לשעבר מכפר בויו, המוכן להתגייס לשירותם. הם מבקשים מהקומיסר הכללי לאשר את קליטתו.
ההצהרה החדשה לשכיר (עמ 23, 24, 25 – שלושה עותקים):
- תפקיד חדש: שכיר מומחה תבואה (salariat specialist cereale)
- שכר: 8,000 לי לחודש
- מספר דוגמה (מס דוברה): 868/943
- פירמה: קואופרטיב בנקאי-כלכלי "Progresul", שיגישוארה
- היקף מס הפירמה: 810,000 לי
- הפירמה עוסקת בפעולות בנקאיות וכלכליות, בעלת מנדט לאספקת המחוז, אספקת מכונות חקלאיות מיובאות ואיסוף התבואה
הרפרט הפיננסי החסוי – עדות הקהילה על מצבו
מסמך יוצא דופן מסכם את התיק: רפרט פיננסי (Referat Financiar) של קהילת היהודים בשיגישוארה לגבי שוורץ איזידור (עמ 26–27, שני עותקים כאחד, חתומים על ידי הנשיא בפועל E. Mozeş ומזכיר-כללי W. Weiss):
פרטי הדיווח:
1. גיל ומקום מגורים: 31 שנה, שיגישוארה, רחוב א. מורשאן 3
2. מקצוע: סוחר תבואה
3. שנות עבודה במקצוע: 12 שנה
4. הופרע במקצועו בהוראה חוקית: כן, לפני 4 שנים
5. הכנסה משוערת: 8,000 לי
6. מצב אישי: לא נשוי, אין ילדים
7. תלויים נוספים: כן – האם ו-2 אחיות, אחת מהן עם 2 ילדים
8. דמי שכירות ומספר חדרים: 2,000 לי, 2 חדרים ומטבח אחד
9. נמצא במחנה עבודה (M.O.): לא
10. מס נדרש לקהילה, כולל תרומה חד-פעמית: 2,640 לי (בכתב יד: "שני אלף שש מאות ארבעים")
11. הערכת הקהילה למקסימום שהמבקש יוכל לשלם עבור פנקס פטור חדש: 10,000 לי
12. הערות נוספות: מפרנס משפחה של 5 נפשות; רצוי לאפשר את החלפת הפנקס
מסמך זה, שכתוב על ניר מכתבים רשמי של "קהילת היהודים בשיגישוארה", מגלה שהקהילה היהודית המקומית עצמה שימשה כגורם מתווך ומאשרר – היא נדרשה להעריך את מצבו הכלכלי של כל חבר קהילה ולקבוע כמה הוא "שווה" לצורך גביית מסים ואישורים. תפקיד כפול זה (סיוע ופיקוח) חוזר על עצמו בכל האוסף.
💡 תיק 565 הוא דוגמה נדירה לתיק פרט מלא באוסף הצנטרלה היהודית: הוא עוקב אחר יהודי אחד, שוורץ איזידור משיגישוארה, על פני כשנתיים ושני מעסיקים – מפירמת חומרי גלם לקואופרטיב תבואה. מבעד לתעודת הפטור עם תצלומו, מכתבי התמיכה של המעסיקים, והרפרט הפיננסי החסוי של הקהילה היהודית עצמה, מצטיירת תמונה מלאה של כיצד יהודי בודד – רווק, מפרנס אם ושתי אחיות – נאלץ להיאבק שוב ושוב, מול כל דרג בירוקרטי, כדי לשמור על זכותו הבסיסית לעבוד ולפרנס את משפחתו בתקופת השואה ברומניה.