צ'רנוביץ (Cernăuți ברומנית, Czernowitz בגרמנית, Chernivtsi באוקראינית, טשרנוביץ ביידיש) – עיר הבירה ההיסטורית של חבל בוקובינה, בצפון-מזרח רומניה לשעבר (כיום באוקראינה). העיר התפרסמה כ"וינה הקטנה" וכמרכז תרבותי יהודי עשיר. בשנת 1930 התגוררו בעיר כ-46,000 יהודים – כשליש מאוכלוסיית העיר. הקהילה הייתה מגוונת: דוברי גרמנית, רומנית, יידיש ואוקראינית; חילונים, ציונים, חסידים ומתבוללים. פעלו בה בתי ספר עבריים (תרבות), תיאטרון יידיש, עיתונים רבים, והיא הייתה מרכז של השכלה ותנועות נוער ציוניות (החלוץ, בית"ר, השומר הצעיר). ביוני 1940, בעקבות ההסכם בין גרמניה הנאצית לברית המועצות (הסכם ריבנטרופ-מולוטוב), סופחה צפון בוקובינה לברית המועצות. השלטון הסובייטי רדף פעילות ציונית, סגר מוסדות יהודיים, וגירש לסיביר כ-10,000 יהודים (בעיקר אמידים, פעילים פוליטיים ו"אויבי מעמד").

ב-5 ביולי 1941, במסגרת מבצע ברברוסה, כבשו הכוחות הרומניים והגרמניים (Einsatzgruppe D) את צ'רנוביץ. במשך שלושה ימים ערכו החיילים הרומנים החוזרים טבח באוכלוסייה היהודית המקומית. על פי עדותה של רות גלסברג, ניצולה ועדת ראייה: "אלפי אנשים נהרגו ברחוב ובבתים על ידי הגרמנים והלגיונרים (חברי ותומכי תנועת הלגיון של מיכאל המלאך)". באותם ימים (יולי-אוגוסט 1941) טבחו הכוחות הרומניים והגרמניים בכ-150,000 עד 160,000 יהודים בבוקובינה ובסרביה. רוב ההרוגים היו באזורים הכפריים ובערים אחרות; בצ'רנוביץ עצמה התרכזו הפעולות בעיקר סביב הגטו והגירושים.

ב-11 באוקטובר 1941, בפקודת מושל מחוז בוקובינה, קורנליו קלוטסקו (Corneliu Calotescu), רוכזו כל יהודי צ'רנוביץ – יותר מ-50,000 איש – בגטו קטן, המורכב מכמה רחובות צדדיים בלבד. נציגי הבנק הלאומי הרומני החרימו את רכושם וחפציהם של היהודים. הגטו היה צפוף באופן בלתי-אפשרי: 50,000 איש בשטח קטן, עם תנאי סניטציה ירודים, רעב, מחלות ועבודות כפייה יומיות. הוקם יודנראט (Judenrat) – ועד יהודי שנאלץ לנהל את חיי הקהילה תחת השלטון ולספק עובדים לעבודות כפייה. אלפי יהודים גויסו לעבודות כפייה – בסלילת כבישים, במחנות עבודה, בביצורים צבאיים ובמפעלים.

ב-12 באוקטובר 1941 החלו הגירושים ההמוניים מהגטו. עד אמצע נובמבר 1941 גורשו כ-28,000–28,391 יהודים מצ'רנוביץ אל מעבר לנהר הדניסטר, אל "טרנסניסטריה" – השטח הכבוש בין הדניסטר לבוג הדרומי שהועבר לניהול רומני. במהלך כל 1941 גורשו 33,891 יהודים מכלל מחוז צ'רנוביץ. הגירוש השני התקיים ביוני 1942: עוד כ-4,290 יהודים גורשו מהעיר לטרנסניסטריה. ב-21 באוגוסט 1942 דיווח המושל קלוטסקו לאנטונסקו כי 147 קומוניסטים יהודים (רובם מצ'רנוביץ) גורשו גם הם – אך אלה לא נכללו בסטטיסטיקה הרשמית. מסלול הגירוש: חצי מהטרנספורטים של 1941 וכל הטרנספורטים של 1942 נשלחו ברכבת אל אוטאק (Otaci / Atachi) – עיירת גבול על נהר הדניסטר. משם חצו המגורשים את הנהר לטרנסניסטריה, והופצו בגטאות ובמחנות רבים (מוגילב, שרגורוד, טולצ'ין, פצ'ורה ואחרים). תמותה: כ-60% מהמגורשים מצ'רנוביץ לטרנסניסטריה נספו (לפי הספרייה הווירטואלית היהודית). רוב המגורשים מתו מרעב, מחלות (טיפוס, דיזנטריה), קור, עבודות כפייה, ומעשי טבח שביצעו השלטונות הרומניים והגרמניים בטרנסניסטריה. על פי מאגר יד ושם, 19,424 יהודים שהתגוררו בצ'רנוביץ לפני המלחמה – נספו בשואה; 2,478 מהם נהרגו בעיר עצמה; ובסך הכל נהרגו בעיר 3,372 יהודים (כולל תושבים ממקומות אחרים).

ד"ר טראיאן פופוביץ (Traian Popovici, 1892–1946) – ראש עיריית צ'רנוביץ מטעם השלטון הרומני, בן לכומר אורתודוקסי רומני. למרות שתמך תחילה במשטר אנטונסקו, התאכזב ממדיניות ההפרדה הגזעית. ב-10 באוקטובר 1941, כשניתנה פקודת הגירוש, מחה פופוביץ' בפני המושל ובפני אנטונסקו, בטענה כי היהודים חיוניים לכלכלת העיר ולעבודה. טיעוניו התקבלו באופן חלקי: הוא קיבל מכסה של 20,000 יהודים שהותר לו לפטור מגירוש, תוך ארבעה ימים. פופוביץ' ניצל זאת עד תום: הוא חילק אישורי פטור מגירוש ליהודים מעבר למכסה, ולאנשים שלא היו להם כל מקצוע או מיומנות. הוא הציל בפועל כמעט 20,000 יהודים מגירוש לטרנסניסטריה. היהודים שקיבלו פטור הורשו לחזור לבתיהם. מחירו: באביב 1942 הואשם פופוביץ' בהענקת אישורים ליהודים "מיותרים", פוטר מתפקידו והוחזר לבוקרשט. ביוני 1942, לאחר עזיבתו, גורשו עוד כ-4,290 יהודים מצ'רנוביץ לטרנסניסטריה – רובם נספו. היהודים שנותרו בעיר (כ-16,794) שרדו. פופוביץ' על פועלו: ב-1945 כתב את הספר "וידוי של מצפון" (Confesiune de conștiință), בו תיאר את הגירוש: "בחוץ הלכה טור גדול של אנשים לגלות: זקנים נשענים על ילדים, נשים עם תינוקות בזרועותיהן, נכים גוררים את גופם המרוסק, כולם עם שקים ביד... כולם נלקחו מבתיהם והועברו לגטו." הכרה: ב-1969 הוכר פופוביץ' על ידי יד ושם כחסיד אומות העולם – הרומני הראשון שקיבל כבוד זה. ב-2000 נקרא רחוב על שמו בבוקרשט.

יהודי צ'רנוביץ נשלחו לעבודות כפייה במגוון מסגרות: 1. מחנה העבודה סדגורה (Sadagura): מחנה עבודה בסמוך לעיר. ב-6 במאי 1942 הוכנה רשימה של יהודים שהוחזקו במחנה. לאחר ה"פינוי" ב-14 באוקטובר 1941, הוכנה רשימה נפרדת של משוחררים. (JewishGen, USHMM RG-31.006M Reel 7) 2. סדנת הרכב הצבאית (Cernăuți military auto workshop): יהודים גויסו לעבודה מ-10 בינואר 1941 עד שנמצאו מחליפים משורות הצבא. (USHMM RG-31.006M Reel 1) 3. רגימנט החלוצים ה-4 (Regiment 4 Pioneers): יהודים נשלחו להשלמת סדר הכוחות של הרגימנט; רשימות מ-20 ביוני 1942. (USHMM RG-31.006M Reel 19) 4. מחנה העבודה פלטיצ'ן (Fălticeni): רשימת יהודים שנשלחו למחנה העבודה בפלטיצ'ן ב-30 במאי 1942, ורשימת משלימים מ-20 ביוני 1942. (USHMM RG-31.006M Reel 19) 5. עבודות כפייה כלליות: אלפי יהודים גויסו מדי יום מהגטו לעבודות בנייה, סלילת כבישים, ביצורים, ניקיון רחובות, ועבודות במפעלים שהולאמו על ידי המשטר ("רומניזציה"). מספר המגויסים: הוועד היהודי היה צריך לספק בתוך 24 שעות 2,000 יהודים לעבודות כפייה. לאחר הארכות חוזרות, גויסו כ-5,000 יהודים שפוזרו בכ-30 מיקומים ומחנות על החזית.

גם בתקופת הגזירות הקשות, המשיכו יהודי בוקובינה לנסות להגר ולברוח לפלשתינה (א"י): 1. חברת התיירות הרשמית "רומניה" (Official Tourism Society "Romania" S.A.R.): יהודי צ'רנוביץ נרשמו באופן רשמי, עם "התחייבות לעזוב את המדינה", באמצעות מכירות מאורגנות של החברה, באישור המושל. רשימות אלה (Lists 27–33, 39–40 באוסף USHMM) כוללות מאות שמות של יהודים שהתחייבו לעזוב את רומניה. 2. אוניות מעפילים: חלק מהמעפילים הפליגו באוניות מנמלי הים השחור והדנובה. באוסף USHMM נזכרות רשימות של יהודי צ'רנוביץ שהתחייבו לעזוב את המדינה באונייה "Pesearush" (ראה List 32–33) – בארגונו של I. M. Tucăr. 3. יומנה של פינוס רובינשטיין: ניצולת מצ'רנוביץ שתיעדה את חוויותיה בתקופת המלחמה והכיבוש. ב-16 בפברואר 1947, בעודה חיה ברומניה, התכוננה לעזוב לפלשתינה. יומנה מתעד את החיים בגטו, הגירוש לטרנסניסטריה, השחרור על ידי הצבא האדום (1944), וההכנות לעלייה לישראל. 4. עליית יהודי בוקובינה לאחר המלחמה: לאחר 1945, רוב הניצולים שחזרו מטרנסניסטריה ומברית המועצות עלו לישראל או היגרו לארצות הברית, קנדה ואוסטרליה. קהילת יהודי צ'רנוביץ בישראל (ובארצות הברית) היא אחת המאורגנות והפעילות ביותר של יוצאי ערי רומניה.

יהודי בוקובינה השתתפו באופן פעיל בתנועת הפרטיזנים האנטי-נאצית, בעיקר לאחר הגירושים לטרנסניסטריה: 1. יחידות פרטיזנים סובייטיות: יהודים מבוקובינה הצטרפו ליחידות פרטיזנים סובייטיות שפעלו ביערות אוקראינה ובסרביה. כ-10% מהפרטיזנים היו יהודים, וכמה צנחנים יהודים מפלשתינה השתתפו אף הם בפעולות. 2. בריחה ליערות: בסוף 1941, יהודים מעיירות ליטא ואזורים אחרים החלו למצוא את דרכם ליערות, בעיקר כיחידים או בקבוצות קטנות. גם יהודים מבוקובינה שהצליחו להימלט מהגירוש לטרנסניסטריה הצטרפו לתנועת הפרטיזנים. 3. "הבריחה" (Bricha) לאחר המלחמה: לאחר השחרור ב-1944, פעלה תנועת הבריחה ("flight", "בריחה") להעברת ניצולים יהודים ממזרח אירופה אל נמלי הים התיכון, משם הפליגו באוניות מעפילים לפלשתינה. ניצולי צ'רנוביץ ובוקובינה היו חלק משמעותי מזרם זה.

להלן המקורות המרכזיים שבהם ניתן לחפש שמות של יהודי צ'רנוביץ – כולל רשימות גירוש, רשימות עבודות כפייה, רשימות מעפילים וקורבנות: 1. JewishGen – Cernăuţi Various Holocaust Related Lists 1940–1943: אוסף של 45+ רשימות מתוך USHMM RG-31.006M, כולל: - List 01: יהודים שגויסו לסדנת הרכב הצבאית (ינואר 1941) - List 02: יהודים שנשפטו בבית דין צבאי בצ'רנוביץ (1942) - List 03–05: רשימות משטרתיות של יהודים חשודים בעיריית צ'רנוביץ - List 06–23: רשימות יהודים שהתנצרו (אורתודוקסית, יוונית-קתולית, רומית-קתולית, אוונגליסטית) – חלקם ניסו להינצל מגירוש על ידי המרת דת - List 24: חולים שאושפזו בבית החולים היהודי בצ'רנוביץ (27 במאי 1942) - List 25–26: מחנה העבודה סדגורה (Sadagura) – רשימת עצורים ומשוחררים - List 27–33, 39–40: רשימות יהודים שנרשמו לעזיבת רומניה עם חברת התיירות "רומניה" ובאוניית המעפילים "Pesearush" - List 34: רשימת יהודים שפונו מהאזור על ידי משטרת צ'רנוביץ - List 35–38: יהודים שנשלחו למחנה העבודה פלטיצ'ן ולרגימנט החלוצים ה-4 - List 41–44: יהודים שנעצרו ונשלחו למחנות על פי פקודת המושל (ינואר 1943) - List 45: רשימות נוספות של יהודים בעיריית צ'רנוביץ 2. USHMM – Czernowitz Oblast Archives records (irn508286): אוסף מסמכים הקשורים להקמת הגטו ורדיפות יהודים בצ'רנוביץ. 3. USHMM – Source View (33121, 33122, 33135): - רשימת 6 יהודים שגורשו מצ'רנוביץ למחנה אדינץ (Edineti) ב-5 באוגוסט 1942 - רשימת 15 יהודים שגורשו מצ'רנוביץ לטרנסניסטריה ב-30 ביולי 1942 - בקשה להחזרת 14 רופאים יהודים מגירוש בטרנסניסטריה (מתוך USHMM RG-31.006M Reel 3) 4. Yad Vashem – מאגר שמות קורבנות השואה: במאגר רשומים 19,424 יהודים שהתגוררו בצ'רנוביץ לפני המלחמה ונספו בשואה. ניתן לחפש לפי שם משפחה, מקום לידה ומקום מגורים. 5. Ancestry – Chernivtsi, Ukraine, Czernowitz Oblast Archives Records, 1941–1944: אוסף מסמכים מארכיון מחוז צ'רנוביץ, רובם ברומנית (חלקם ברוסית). מומלץ לחפש ברומנית. 6. EHRI – Selected records from the State Archives of the Chernivtsi Region (us-005578-irn552831): אוסף מסמכים מהארכיון הממלכתי של מחוז צ'רנוביץ (Derzhavnyi arkhiv Chernivets'koi oblasti), שנרכש על ידי USHMM. כולל תיעוד של הקהילה היהודית. 7. The Archives of Jewish Bukovina & Transylvania (jbat.lbi.org): ארכיון יהודי בוקובינה וטרנסילבניה, עם ערך מפורט על ההיסטוריה היהודית של צ'רנוביץ. 8. Yad Vashem – סיפור משפחת פרידה (Frida): תיעוד תמונות וסיפור משפחתי של משפחה שגורשה מצ'רנוביץ לטרנסניסטריה ביולי 1941.

סיפורה של קהילת יהודי צ'רנוביץ הוא אחד הסיפורים המרכזיים בהיסטוריה של השואה ברומניה: 1. קהילה משגשגת שנחרבה: קהילה בת 46,000–50,000 יהודים, מרכז תרבותי ואינטלקטואלי חשוב ("וינה הקטנה"), נחרבה כמעט לחלוטין בתוך שנתיים של כיבוש רומני-גרמני. 60% מהמגורשים לטרנסניסטריה נספו. 2. הרוע לצד ההצלה: לצד הגירושים והטבח, עמד סיפורו של טראיאן פופוביץ' – רומני נוצרי שהציל כ-20,000 יהודים תוך סיכון אישי ואיבוד משרתו, והפך לחסיד אומות העולם הרומני הראשון. 3. תיעוד בירוקרטי מפורט: השלטון הרומני תיעד כל פעולה – גירוש, עבודת כפייה, המרת דת, אישפוז, רישום להגירה – ברשימות מסודרות שנשמרו בארכיונים. תיעוד זה מאפשר היום לאתר את שמות הקורבנות והניצולים. 4. בריחה והעפלה: הקהילה לא ויתרה – יהודים המשיכו לנסות לברוח לפלשתינה באוניות מעפילים (כמו "Pesearush") ובארגון חברת התיירות "רומניה", ואחרי המלחמה הצטרפו לתנועת הבריחה ולמעפילים. 5. פרטיזנים יהודים: יהודי בוקובינה הצטרפו לתנועת הפרטיזנים הסובייטית, ונלחמו בנאצים ביערות אוקראינה. 6. זיכרון: היום פועל "מוזיאון ההיסטוריה והתרבות של יהודי בוקובינה" (Chernivtsi Museum of the History and Culture of Bukovinian Jews) בצ'רנוביץ, וכן אתר הנצחה בבית הקברות היהודי הישן. קהילות יוצאי צ'רנוביץ בישראל ובארה"ב פעילות בשימור הזיכרון.