**עמוד 3 של "רנשטרה נואסטרה" (Renașterea Noastră), 1928** ═══════════════════════════ **מקרה חמור בגלאץ** **מפקח בית ספר זורק על תלמידים יהודים, באמצע השיעורים ובפני המורים, את התואר "פדוכים שמוצצים את הדם הרומני". — הפרלמנטרים היהודיים – לדבר!** **1.** עובדה בעלת חומרה יוצאת דופן קרתה לפני כמה ימים, באחד מבתי הספר הראשוניים היהודיים בעיר. מר מפקח פרשיווסקו, הגיע לביקורת ומבלי לעשות שימוש בשירותי מנהל בית הספר שהציע עצמו לרשותו, נכנס לכיתה ב' ואחר כך לכיתה ד', ושאל את התלמידים את השאלון הבא: – מה אתם, ילדים? – יהודים רומנים, ענו כמה. – לא כך, אמרו: אתם רומנים או יהודים. – יהודים, ענו כולם בקול. – מה הדת שלכם? – עברית, היו כמה תשובות. משה, הייתה תשובת האחרים. – ואני מה הדת שלי? – אתם? אתם נוצרי. – ואני ואתם יחד, מה אנחנו? – בני אדם, הייתה התשובה בקול. – לא כך. אתם יהודים ואני רומני. – בסדר, ענו הילדים. – אם כן אתם יהודים! – אם תיסעו לחוץ לארץ, ומישהו ישאל מה מולדתכם, מה תענו? – רומניה, פלסטינה, פלסטינה, רומניה, פלסטינה – הייתה תשובת הילדים המהומהמים ממטר השאלות. – אם תהיה מלחמה בין פלסטינה לרומניה – מי תגנו קודם? – את שתיהן, הייתה התשובה האחידה. – מי בעד פלסטינה יגביה יד! כל הילדים הגביהו יד. – מי בעד רומניה יגביה יד! הסצנה חזרה על עצמה. כל הילדים הגביהו שוב ידם. – עכשיו אספר לכם מה אתם, ילדים, המשיך מר המפקח. "אתם פדוכים שמוצצים את דם הארץ הרומנית, אתם מתעשרים ועוזבים; היה כדאי שתכינו כבר עכשיו את חפציכם." ההאשמה נפלה כרעם על ראשי הילדים, כמו גם על ראשי המורים שנכחו בסצנה האכזרית הזו. אחר כך מר המפקח נסוג לחדר המורים, שם כתב הערה ביומן בית הספר – הערה שנפרסם אותה במהדורה הבאה, יחד עם סדרת דעות של ראשי קהילת היהודים המקומית. לא נפרש יותר מדי את פרשת מר המפקח. מהשאלות הממולכדות ניראה שהאיש חיפש קושי. ה"פדוכים" היו מוכנים לו ונאלץ להציגם. לו הכריזו ילדי היהודים שהם נוצרים, "האקנקרוסיסטים" – היה התפרצות מר המפקח עדיין לא נמנעת. אנחנו מעבירים את הפרשה לפרלמנטרים היהודיים, ומבקשים מהם לפנות לממשלה, שתקבע אם מותר למפקח בית ספר לעלוב בתלמידים, בהורים ובאומה שממנה הם חלק. אנחנו מצידנו נחזור לסוגיה זו. **מושה ל. כתן** ═══════════════════════════ **מדור המורים** **כנס מורי השפה העברית** האחרונות הנובעות מהחוק החדש של החינוך הפרטי, עוררו בעולם מורי עברית את הרעיון לכינוס כנס. לא אתעקש עכשיו על הסיבות והגורמים שהחליטו ונתנו לחיים לרעיון זה, אגביל עצמי לקבוע את חשיבות הכנס הזה עבורנו, מורי השפה העברית, כמו גם התוצאות שאנו יכולים לצפות להן. אין לנו לדמות שנוכל לסמוך על כנס כאמצעי הגנה והצלה מהמצב המוסרי והחומרי הקשה ביותר שבו יתפטט מורה השפה העברית. האמת שונה לגמרי; מורה העברית הוא נזיר, הן בערים הגדולות והן בעיירות הקטנות של צפון מולדובה. אין זה חשוב אם ישולם לנו השכר בזמן או שאנו נדחים מחודש לחודש, לא משנה אם יוקדשת לנו תשומת לב הראויה לנו או שאנחנו מזולזלים ומורחקים, בכל מקום ובכל עת גורל אחד רודף אותנו, גורל האיום שתמיד להיות מבודדים, יחידים ונטושים גם על ידי אלה שנקראים לעסוק מקרוב בחינוך הלאומי. האם אנחנו המורים יכולים לסמוך, או יותר נכון לקוות, לסיוע של ארגון ציוני, שטובע בבעיות המרות והמקוללות של גיוס כספים הנחוצים לבניין הארץ? האם תוכל להסתפק בנו ההבטחות שאף פעם לא מתממשות, או הבטחות המרובות שבאות מאלה שמתיימרים שהם מגינים החינוך? ברור שלא. ניסיונות המעטים הוכיחו לנו זאת לגמרי. נותרנו לקבוע שהארגון הציוני הזניח לגמרי את הצד החשוב ביותר הנכלל בתפקידיו. אבל מורה העברית הוא חלוץ העבודה העברית שמגן על הרוח הלאומי ומתפטט בעוני שאין כמוהו; הוא שיצא ראשון נגד הזרם! מורה העברית הוא זה שליבו מדמם למראה גלי ההתבוללות המאיימים. באטמוספרה שאינה נוחה, זרה ובין בורים ממשיך מורה העברית את עבודתו הרוחנית. בין הקולות הרועשים של הבנייה מחדש בארץ הקודש וקולות הבכי מיתר המרכזים, נחבא קולו של מורה השפה העברית שממשיך בדרכו סלולה נושא בו את נבואת המפעל הנפלא של תחיית השפה הישנה, של שיבת "השכינה" לעם זקן. לכן רצוי שחיי האפלולית האלה של המורה יאיר. הבדידות הזאת כה מחניקה יכולה להיות מוסרת רק על ידי הכנס שלנו. הכנס הזה שנמצא בדרך להתממשות ייביא ללא ספק תרומה ניכרת לכל אחד מאתנו. יבואו רבים רעבים מאושרים המיושבים על קרקע בריאה ונושמים אוויר צח; מאושרים שנותנים את אנרגיותיהם לרוחות, אף כי בפעילותם טמון ללא ספק נבט הברכה. יהיו דיונים בנוגע לבעיות ארגון מקצועי, אבל יישמעו גם דו"חות של הפעילות התרבותית והאמנותית מהארץ כולה. תתגלה פעילות עובדי עם הספר. ועם הכוחות המאוחדים והמרוכזים נניח יסודות ארגון חזק של מורי עברית ושל "עבריסטים" יחידים. כשהארגון יוקם, כולל את כל המוקדשים לחינוך, ימצאו גם האמצעים לשיפור החינוך והשיטות. **ג. ריספלר** ═══════════════════════════ **השבוע היהודי** **ניצחון הרעיון הציוני בפולין – פרספקטיבות חיוביות בגיבוש המיידי של פלסטינה. פתיחה מחדש של בית הספר לאמנות "בצלאל".** יהדות פולין עמדה בהצלחה במבחן המצפון היהודי, לרגל הבחירות האחרונות לסיים. הייתה מאבק קשה לעדיפות, בקרב היהודים, בין המפלגות והזרמים השונים בתוך יהדות פולין. ניצחו היהודים הלאומיים, ביתר דיוק הרעיון הלאומי-יהודי הציוני. בפרלמנט הארץ, בסיים ובסנאט, יהיו היום רק פרלמנטרים ציוניסטים. הניצחון הזה חשוב עוד יותר, שכן בדרכו הוצבו חקיקה אנטישמית שטנית של הכומר לוטוסלבסקי, אויבים חזקים מבחוץ ובעיקר, אויבים מבפנים – ה"מתבוללים" הבלתי ניתנים לתיקון והקנאים האורתודוקסים. נדמה היה, ברגע מסוים, שלא ייבחר שום חבר פרלמנט יהודי, לפחות לא בכוחות עצמיים. ובכל זאת, נכנסו לפרלמנט 12 ציונים, הנבחרים ישירות על ידי ההמונים היהודים. מתמוטטת אפוא האגדה שהופצה על ידי ה"אידישיסטים" מאצלנו ומעבר לים, שלציונות יש רק גנרלים ללא קאדרים. בפולין, מרכז החיים היהודיים, עם שלושה מיליון נפש, ההמונים הציוניסטים הכריזו לטובת הציונות. ולא לטובת המנהיגים הציונים, וזה בייחוד ראוי לציון, אלא לטובת הרעיון הלאומי. הפרספקטיבה הרחבה שמציעה ליהדות הרעיון של תחיית תנועה ציונית השתרשת בנפש עמנו, נתנה את העוצמה וכוח הקורבן הנחוצים לראשי ציונות, עוררה את נוערנו, החליטה על האזרח היהודי לפסוע בדרך פוליטיקה נאמנה ועצמאית יהודית. שאר האידיאולוגיות, של ההתבוללות הממושכת ושל הקנאות האפלה, הראו שהן אנמיות, עקרות. **מ.ה.ל.** ═══════════════════════════ **מכתבי הקוראים** **"פרוצדורות לא ציוויליזציוניות"** **לרגל סיבוב של ו.י.ק.ט.** ללהקה מווילנה היה הכבוד לעורר את טעם הציבור לתיאטרון הרציני. וכך ויקט – שהדפיס קצת רצינות – משך לאירועיו קהל רב. ובמיוחד הסטודנטים היהודים, עם פצעים שעדיין לא צלקו, באו לשמוע ביידיש את אנדרייב, דוסטויבסקי או רומן רולן, באותו יידיש שבאוניברסיטה מוקנה, מבוזה ונחשב לבלתי מתורבת. לא רוצים לבקר את המחזות, את האמנים. מה שאנחנו רוצים... עובדה כואבת של הסיבוב הזה. הבמאי של הלהקה מביא ל"שמירת הסדר" חיל ז'נדרמים, בפיקוד כוח, שלמד בבית ספר ישן. הציבור בא לאירועים הראשונים במספר מצומצם. ידוע שכל סיבוב – ובמיוחד הציוניים בראשיתם – אין להם קהל. העולם מחכה לביקורת הרשמית או לדעת של מומחים. וכדי למלא את הריקנות בכניסה ו...הקופה – הובא ה"deus ex machina" הנ"ל – הסטודנטים היהודים שיעודדו את הלהקה – ובאו, מחאו כפיים בחום הנוער שרואה ביידיש של הבית, עולם קרוב אליו. באירועים האחרונים, כשהציבור היה רב יותר, הסטודנטים הועברו ל"מרשימה שחורה". הקופה התמלאה וסטודנטים – שבלילות הראשונים – הצילו, כפי שאמר אחד הבמאים, "את כבוד לאשי של גולדפאדן", נותרו בחוץ. וכעת מגיע החלק המכוער ביותר. הז'נדרמים הוצבו לגרש את הסטודנטים שביקשו כרטיסים. אותם ז'נדרמים שאתמול הגנו עליהם מהוליגנים, הועמדו על ידי יהודים ושולמו בכסף יהודי, כדי לגרש את הסטודנט היהודי. פרדוקס אכזרי! הקורא החכם יבין מה חושב הז'נדרם על האהבה בין יהודים, ויבין הקורא כיצד גורשו הסטודנטים. מצאו הז'נדרמים הזדמנות להתנקם על הסטודנטים, בגלל שלא ישנו שבוע (זוהי הרפלקסיה של "כוח" אחד). כאילו צפינו בריב מהמסדרונות של האוניברסיטה. שם לפחות – אומרים – נלחמים למען רעיון, אבל כאן? הכסף היהודי ששולם לז'נדרם הברוטלי – שהכה באין מפסיק – שהרגיש גם הוא קצת "אדון סטודנט". הפך במקום להיות מגן, לתוקפן. ...ועכשיו אנחנו שואלים: לא היה ראוי שהציבור היהודי – כדי לתת שיעור – ימנע בעתיד מלהגיע אל הלהקות שהובאו על ידי הבמאי של ויקט? זה יהיה שיעור קשה עבורו, אזהרה לאחרים, סיפוק לסטודנטים. **לאשי** **ב. קאושנסקי** ═══════════════════════════ **מסניף ACFE בראילה–גלאץ** **ההרצאה של גב' אידה לזרוביצ'י** שבת 11 בפברואר 1928 התקיימה בבראילה בנכסי לוג'ה "B'nei Brith" הרצאת גב' אידה לזרוביצ'י, סגנית נשיאת האיגוד המרכזי, בנושא: "האישה היהודייה בציונות ובבניין הארץ הקדושה". האולם הגדול היה מלא מפה לפה בקהל נבחר ונוער ציוני. ההרצאה המעניינת מצאה חן בקהל הבראילאי שאירח את גב' לזרוביצ'י בקבלת פנים מהחמות ביותר. הגבירות מהוועד של ACFE המקומי התחרו להפוך את שהיית הנציגה של המרכז ביניהם לנעימה ככל האפשר. ביום ראשון דיברה גב' לזרוביצ'י בבית הספר לבנות "הברונסה דה הירש" ספרה לילדות על העבר המפואר ובניין ארצנו. אנחנו מודים לגב' המנהלת שבנדיבות רבה נתנה את עצמה לרשות סגנית נשיאתנו. מבראילה נסעה גב' לזרוביצ'י לגלאץ שם הרצתה בערב יום שני 13 בפברואר באולם הלוג'ה תחת חסות ACFE. הרצאתה עוררה עניין רב על הדברים המעניינים מארץ ישראל ותרומת הנשים בבניין הארץ. הגבירות מגלאץ ידעו גם הפעם להיות בגובה משימתן, גילו הבנה רבה להרצאה המתועדת של נציגתנו.