הקשר: "הדף השני" - המדור התרבותי של "רומניה ליברה"
בגיליונות עיתון "רומניה ליברה" משנת 1948 נהגו לכלול "דף שני" (Pagina a doua) - מדור תרבותי-ספרותי. בעוד שהעמוד הראשון של אותו גיליון עוסק במשפט פוגרום יאשי ובפוליטיקה, הדף השני מוקדש לחלוטין לספרות - ובמיוחד לגורקי.
זהו מסמך תרבותי חשוב: הוא מראה כיצד ברומניה הקומוניסטית של 1948 הספרות הסובייטית הוצגה כמודל עליון, וכיצד גורקי הפך לסמל האידיאולוגי של המשטר החדש. באותה שנה ממש שבה מנהלים משפטי פשעי מלחמה - בעמוד הסמוך, אותו גיליון - מוגש לקוראים גורקי כ"הגדול" ו"אב הריאליזם הסוציאליסטי".
המאמר הראשי: "גורקי - יוצר הריאליזם הסוציאליסטי"
המאמר הראשי, מאת מיהאיל קוסמה (Mihail Cosma), עוסק בהתפתחות הרעיונית של גורקי כסופר:
"לא היה קל למקסים גורקי לגלות את הדרך הזוהרת של הריאליזם הסוציאליסטי. היה נחוץ, לפני שהגיע לצורה המהפכנית הזו של אמנות, לחולל מהפכה בשלם שיטת חשיבה ספרותית ואסתטית."
המאמר מתאר את הדרך הרעיונית של גורקי:
- שלב ראשון (1890s): מאבקו נגד "האמנות לשם האמנות" (תיאוריה שדגלו בה אנדרייב, סולוגוב, מרז'קובסקי).
- 1898: ספק עצמי - "מה אתה מטיף בפועל?" - שאלה שגורקי שאל את עצמו בסיפור "הקורא".
- 1905: "פריצת הדרך" - לאחר מאמר לנין "הארגון המפלגתי והספרות המפלגתית", גורקי הגיע למסקנה שהאמנות "אינה יכולה להיות עניין אינדיבידואלי עצמאי".
- 1906: הרומן "האם" (MAMA) - "ראשית הריאליזם הסוציאליסטי".
המאמר מסתיים בציטוט מגדרית מגורקי עצמו מ-1934: "הריאליזם הסוציאליסטי תופס את הקיום כפעולה, כיצירה, שמטרתה היא הפתוח הבלתי פוסק של הכישורים הנעלים ביותר של האדם..."
"אויבים" - הסקירה הדרמטית של הוריה דילאנו
מאמר נוסף, מאת הוריה דילאנו (Horia Dileanu), עוסק במחזה "אויבים" (Dușmanii) של גורקי מ-1906:
"'אויבים', שנאסר על ידי הצנזורה הצארית, הפך לנושא לדיון ציבורי נרחב. הביקורת הבורגנית ראתה בו מחזה 'לא עממי'... אך סטניסלבסקי הגדול אמר בסוף כי 'גורקי הפך לאחד היוצרים המצטיינים ביותר מבחינה חברתית-פוליטית של תיאטרון האמנות'."
דילאנו מנתח את דמויות המחזה:
- ניקולאי ומיכאי שרבוטוב - הבורגנות האגרסיבית.
- זאחר ברדין - הבורגנות הליברלית, "הישועיות של הדור", שמחשיבה נחוצה להתחנחנות עם הפרולטריון.
- הגנרל הפנסיונר - שריד ארכאי של האצולה הישנה.
- האינטלקטואל הבורגני כושל שמצא מקלט ב"מגדל שן של אלכוהוליזם".
- טטיאנה ונדיה - הבורגנות הסימפתטית לפרולטריון.
"'אויבים' היא תמונה צבעונית של החברה הצארית. קבוצת האנשים אינה מקרית, עמדתם אינה עמדת המתבונן... המחזה מציג לראשונה את מאבק המעמדות."
תרגומי גורקי לרומנית - רשימת ספרים
הדף כולל סקירה של ספרי גורקי שפורסמו ברומנית:
1. "הילדות שלי", "אצל אדוני" ו"האוניברסיטאות שלי" - הטרילוגיה האוטוביוגרפית. הוצאת "קרטאה רוסה" פרסמה את הכרך האחרון לאחרונה. "הילדות שלי" ו"אצל אדוני" הן "פריסקאות של זיכרונות מתחילת חיים מייסרת, הכוללות תמונה צבעונית של רוסיה טרום-המהפכה."
2. "האם" (Mama) - "הרומן הגיע לשלוש מהדורות בשנה האחרונה בלבד!" תרגום ו. קוורנלי, איורים של פרהים. "בעבודה זו גורקי מתגבר על שלב הריאליזם הביקורתי כדי להיכנס לזה של הריאליזם הסוציאליסטי באמנות."
3. "ילדי השמש" (Copiii soarelui) - אחת מהדרמות הבולטות. "מביאה לבמה את פעימת רוסיה שנכנעה לצאריזם... הדרמה ריאליסטית, חיה, דינמית."
4. "שירים" מ-1915 - "שיר הנשר", "שיר האלבטרוס" ו"לב דנקו" - בתרגום המשורר א. טומה.
5. "עיר השטן הצהוב" (Orașul diavolului galben) - עיר ניו יורק. "מחזה שנכתב לפני ארבעים שנה, אנו מוצאים בו את התמונה האמיתית ועדיין הנוכחית של החברה האמריקנית, חברה מכורה לזהב."
"שיר הנשר" - הטקסט המלא בתרגום רומני
הדף מפרסם את הטקסט המלא של "שיר הנשר" (Cântecul Șoimului) של גורקי בתרגום מיהאיל קלמק (Mihail Calmâc):
חלק א': נחש מתפתל על ההר וצופה בגלי הים. לפתע נופל לצד הנחש נשר פצוע מדמם. הנשר מספר לנחש שחי חיי נשר, נלחם, ראה את השמים - "אתה לא תראה את השמים אף פעם, תולעת אומללה!" הנשר מבקש לעוף פעם אחת עוד לשמים. הנחש מציע לו לקפוץ - הנשר קופץ, מתרסק על הסלע, ונסחף אל הים על ידי הנהר.
חלק ב': הנחש מהרהר בגורל הנשר. הוא גם ניסה לקפוץ לאוויר - ונפל, אבל לא נפגע. "זהו ההנאה שהטיסה לשמים מעניקה - ההנאה בנפילה! הה, ציפורים טיפשות!" אבל ים הסוציאליזם שר שיר הלל לנשר האמיץ:
"לכבוד מי שאוהב את גאוות הנשרים!... הה נשר אמיץ! בקרב אכזרי נתת את חייך... יבוא הזמן - ודם זה, רותח, שזרם מחזך, יתלקח בלהבות אדומות... ויצית את האש הקדושה בלבבות הכמהים לחיים ולחירות!"
שיר זה, שנכתב ב-1895, הפך לאחד מסמלי הקומוניזם - והנשר הפצוע כסמל המהפכנ לומד ששטח המאבק שווה את המחיר.
המשמעות ההיסטורית: גורקי כנשק אידיאולוגי
הדף השני הזה של "רומניה ליברה" מ-1948 הוא מסמך של סובייטיזציה תרבותית:
1. גורקי כסמל: בדיוק כשם שרוסיה הסובייטית הציבה את גורקי כ"אב הריאליזם הסוציאליסטי", כך רומניה הקומוניסטית של 1948 מאמצת אותו כמודל לחיקוי.
2. "קרטאה רוסה": שמה של הוצאת הספרים ("הספר הרוסי") כבר מעיד - ספרים רוסים-סובייטיים בתרגום רומני כחלק ממדיניות.
3. "שיר הנשר" כאלגוריה פוליטית: הנשר שמוכן למות למען החירות - הוא מטאפורה ברורה למהפכנ. ב-1948 היא הומשגה כמטאפורה לקומוניסטים שמסרו את חייהם.
4. אותו גיליון, שני עולמות: בעמוד א' - משפט פוגרום יאשי, עדויות רצח ודם. בעמוד ב' - ספרות, אמנות, שירה. שני העמודים יחד מצייר את רומניה של 1948 בכל מורכבותה: מדינה שמנסה לשפוט את עברה הנאצי, ובו זמנית מאמצת בחיבוק חם את העתיד הסובייטי.
💡 הדף השני של "רומניה ליברה" מיוני 1948 חושף את ה"שני פנים" של רומניה הקומוניסטית: בעמוד אחד - משפטי פוגרום יאשי (עדויות רצח); בעמוד הסמוך - גורקי ו"שיר הנשר" (תרבות סובייטית). יחד הם מציגים מדינה שמנסה לשפוט את עברה הנאצי תוך כדי אימוץ נלהב של העתיד הסובייטי.